דרשות, שיעורים, ודברי תורה מרב ברוך וינטרוב ובית הכנסת מבשר ציון

א. דרש משה, עמ' תכו (1943) בזמן הזה בעוונותינו הרבים שגלינו כל אחד מעיר של יראי ה׳ למדינה הזאת בין תושבים רחוקים מה׳ ומתורתו ואי אפשר להיות בדד, דבאין אצלו ומוכרח להתערב בכל ענייני העולם וללמוד כל לימודיהם וכדומה, לכן אין עצה אחרת אלא להיות כמעלת אברהם שאך כשהיה יחיד היה צדיק ולא השגיח על כל אנשי העולם וזהו כוונת 'בך חותמים - מגן אברהם' [ ... ] שיתחזק להיות צדיק אף כשישאר יחיד בעירו ובין חבריו ושכניו. ב. אג"מ יו"ד ג,עא והנה במדינתנו מרוב הברכה שנתן השי"ת יש רצון ותאוה גדולה להנאות עוה"ז בכל התענוגים שקורין לזה גוד טיים שגם זה דבר המקלקל את האדם מאד שמרגיל את יצרו להתאות לדברים שאין צורך בהם ומשחית את מדותיו עד שנהפך לחיה רעה, ומתחלה מבקש לתאותיו איזה דבר היתר מרומה וכשאי אפשר לא ימנע אף באיסור עד שלהצדיק מעשיו נעשה גם לכופר ח"ו וכמאמרם לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר עריות, והתורה הקפידה מאד על כך בעיקר בחינוך הילדים ג. דרש משה, עמ' תטו-תטז (1939) דהנה כל אמונה טפלה שבעולם וכן כל שיטה הבלית שבעולם אומרת שהיא מאירה בעולם, ומציירת איזה דברים יפים לאחוז העיניים ולצודד הנפשות, אבל מאחר שהרבה אין רוצים בזה [באידאולוגיה זו], הם כופים בחרב ובחנית [ ... ] בין בזמן העבר בין בזמן הזה, ועוד ביתר שאת כמו ממשלת רוסלאנד [= רוסיה] וממשלת אשכנז [= גרמניה] וכדומה, וזהו הפסולת שבמאור שלהם, ויצא סופו שנשאר רק הרשעות לבדו [ ... ] והמאור נכבה לגמרי, כמו שראינו בעינינו ברוסלאנד [ ... ] שלבסוף יישאר רק הכוח ולא השיטה ויהיה חורבן בעולם [ ... ] היוצא מזה שכל מלכות מאומות העולם אינה רשאה לתפוס בשיטה אחת, אלא צריכה [ ... ] להשגיח שלא יעשו עוול אחד נגד חברו [ ... ] אבל לעניין שיטות ואמונות ודברים, יהיה כל אחד חופשי לעשות מה שרוצה. ואם כן מלכות ארה״ב שעוד לפני ק״נ שנה קבעה חוק מלכותה שלא יחזיקו שום אמונה ושום שיטה אלא כל אחד יעשה כרצונו, והמלכות תשגיח רק שלא יבלעו אחד את חברו הרי הם עושים כרצון ה׳ יתברך, וכן הצליחו ונתגדלו במשך זמן הזה. ומחויבין אנו להתפלל בעדם שהשם יתברך יצליחם בכל אשר יפנו. ובקרוב יושע יהודה וישראל אמן. ד. אג"מ חו"מ ב,כט הנה בדבר עניני החסד אשר הממשלה שלנו ארצות הברית שבאמעריקא שהשם יתברך ברחמיו המרובים על שארית הפליטה מיהודי כל מדינות יוראפ ושארית גדולי התורה ותלמידיהם הביאנו לכאן ונוסדו מקומות התורה ישנים שמיוראפ וגם חדשים, וע"י שמלכות של חסד זו שכל מטרתה הוא להטיב לכל תושבי המדינה המציאה כמה ענינים של פראגראמען לעזור לתלמידים שבכל בתי הספר שבמדינה שיוכלו ללמוד ולהתגדל בלמודם, שגם מוסדות התורה יש להם עזרה גדולה לתלמידיהם, ודאי כל ראשי הישיבות והמנהלים והתלמידים מכירים בכל טובות המדינה ומברכים לשלום המדינה ולכל העומדים בראשה בכל הברכות. אבל ודאי אנחנו מוזהרים מהשם יתברך שצונו בתורתו הקדושה להזהר מליקח יותר מכפי שתנאי הממשלה קבעו ליתן אף שיכולים להשיג יותר מאיזה פקידים שירצו להטיב להם שלא כהתנאים הקבועים וכ"ש שאסור לשקר במספר התלמידים וכדומה... מצאנו לנכון לעורר בזה כדי להשגיח ביותר גם על המתנדבים שמביאין נדבותיהם להחזקת התורה שלא יגרמו גזל והפסד ממון להמדינה... אשר הוא ברכה גדולה גם להמדינה, כאשר ידוע ומפורסם לכל אשר תלמידי הישיבות הם המובחרים ברוך השם מהאזרחים במדותיהם ובמעשיהם הטובים. ו. אג"מ יו"ד ג,עא (1972) והנה מזדמן לפעמים אשה שהביאה ילדה ללמד ואינה רוצה שילבש ציצית שיש מצדדים שמ"מ יקבלו אותו ללמד ובמשך הזמן אפשר יעשה הלמוד שילבש ציצית ויקיים כל המצות ויש מצדדים שלא יקבלוהו כיון שאינה רוצה שינהגו אתו כמו שצריך להתנהג בהישיבה, הנכון בזה ... אם מסכימה שבישיבה ילמדו אותו גם ללבש ציצית ולקיים כל דבר רק שיודעין שבביתה לא תניח לו ללבש הציצית ולילך בהירמולקע /בכיפה/ צריכים לקבלו כי מזה שאמו לא מניחתו בביתה לא יהיה קלקול להישיבה ואף לא להתלמידים כיון שרואין שהמורים מזהירים ללבש ציצית וללכת עם ירמולקע וכדומה ידעו שאמו של ילד ההוא היא מרשעת ואין ללמד ממנה. ז. אג"מ או"ח ג,יב ובדבר עליות לתורה למי שאינו שומר שבת. הנה מעצם הדין תעיינו בספרי חלק שני מאו"ח סימן נ' שבארתי שם שברכת כופרים אינה ברכה כלל ואין לענות אמן אחריהם כיון דהזכרת השם אצלם הוא כדברים בעלמא ואינם מחזיקים אותו למלך העולם והוי זה כבלא שם ומלכות, אבל הוא דוקא בכופרים דאם אינו כופר שיש לו אמונה בהשי"ת אך שהוא עבריין על איסורין אף על שבת החמורה בשביל פרנסתו ושאר תאוות הויא ברכתו ברכה ומחוייבין לענות אמן אחריה ומוציא ידי אחרים השומעים. ולכן למעשה לאלו הכופרין ממש אין לקרא לתורה לעולם אף שכפירתם בא מצד שכן חונכו מאבותיהם הרשעים והם כתינוק שנשבו דעכ"פ כיון שאינם מאמינים הרי שם הקדוש ברוך הוא הוא אצלם כדברים בעלמא והוא כבלא שם ומלכות שאינה ברכה, ואם הם מאמינים בה' ובתורתו אף שהם בעלי עבירה רשאים לקוראם לתורה, אבל יש למעט כפי האפשר באופן שלא יבוא לידי מחלוקת, וצריך לסדר אופן העליות באופן שלא יצטרכו לקרא אלו שאינם שומרי תורה כל כך. ח. אג"מ או"ח ב,נ הנה בדבר שמוכרח מע"כ בשביל הקאמפיין לעניני א"י לארגן בענקעטס ולהזמין גם את הראבאייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון וגם לכבד אותם בכיבודים שונים אף בברכות כמו לברך המוציא ולומר איזה תפלה, ורוצה מע"כ לידע דעתי העניה אם אין בזה חשש איסור. הנה לע"ד ברור שאף אם היה מברך הברכה כתקונה ובלא הפסק לאכילה נמי כיון שהוא כופר בה' ובתורתו כרוב הראבאייס שלהם שנמצא שהזכרת השם הוא אצלו רק כדברים בעלמא לא בכוונה להשי"ת, אין זה בשם ברכה כלל דהוא כבלא שם ומלכות כלל.

השאלה "כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר" אינה רק דיון היסטורי, אלא המפתח להבנת החובות והזכויות שלנו בקהילה המודרנית – החל מתשלומי ארנונה, דרך זכות ההצבעה בבחירות ועד למעמדם של מפונים בעת מלחמה. במהלך השיעור נבחן את שלושת המסלולים ליצירת זיקה לעיר (זמן, כוונה ונכסים), נעמוד על המחלוקת העקרונית בין הראשונים לגבי הגדרת התושבות, ונראה כיצד עקרונות אלו משפיעים על סוגיות של צדק חלוקתי וסמכות הרוב בקהילה. נושאים מרכזיים בשיעור: 🔹 שלושת המודלים: ההבדל בין שהות של 30 יום (תושב ארעי), 12 חודש (בן העיר) ובעלות על נכס (שותף מיידי). 🔹 כוונה מול זמן: מחלוקת רבנו ברוך והמרדכי – האם הצהרה על כוונה להשתקע מחייבת מיד? 🔹 כוחם של "טובי העיר": האם הקהילה יכולה לקבוע חוקים משלה בניגוד להלכה המקורית? (פארקים לתושבים בלבד ועדות קבלה). 🔹 זכות הבחירה: הקשר ההלכתי הישיר בין תשלום מיסים לזכות להשפיע ("בעל המאה הוא בעל הדעה"). 🔹 אקטואליה – דין המפונים: מה דינו של אדם השוהה בעיר אחרת מחמת אונס או מלחמה? פסיקת הרמ"א והלקח מפליטי טבריה לציפורי. מקורות מרכזיים: תלמוד בבלי בבא בתרא (ח, ע"א), תלמוד ירושלמי, שולחן ערוך ורמ"א (חושן משפט סימן קס"ג), שו"ת המהר"ם מרוטנבורג. 🔔 אל תשכחו להירשם לערוץ לקבלת עדכונים על שיעורים נוספים! #הלכה #חושן_משפט #קהילה #מיסים #בן_העיר #שיעור_תורה #בחירות

איך קורה שפסל אחד קטן בבית פרטי הופך לאחד הסיפורים האפלים בתנ״ך – ושואל אותנו ישירות: עד כמה אנחנו באמת עובדים את ה׳, ועד כמה את הכבוד, הנוחות והכסף שלנו? בשיעור הזה נבחן את פרשת פסל מיכה בספר שופטים (פרקים י״ז–י״ח): אמא שמקדישה כסף לה׳ ומקימה בית עבודה זרה, לוי נודד שהופך את עבודת ה׳ למקצוע, ושבט דן שמחפש בית – ומוכן לשלם באמונה שלו בדרך. דרך קריאת הפסוקים נגלה עולם בלי מצפן רוחני, נחשף לדילמות של אמונה מול אינטרסים, ונחפש יחד תובנה על אחריות אישית, בחירה חופשית ושליחות אמיתית בדור מבולבל. שופטים פרק י״ז, שופטים פרק י״ח, פסל מיכה, שבט דן, יונתן בן גרשום, תקופת השופטים, עבודה זרה, בית האלוהים בשילה, "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", שיעור תנ״ך, שיעור תורה, פרשנות תנ״ך, פרשת השבוע, מיקרו־היסטוריה תנ״כית, אמונה ובחירה חופשית, עומק במקרא, מחשבה יהודית. אם השיעור פותח לך זווית חדשה על ספר שופטים ועל עבודת ה׳ – מוזמן/ת להירשם לערוץ, להשאיר בתגובות שאלה או תובנה שעלתה לך, ולהמשיך לשיעורים נוספים בסדרה כדי לבנות יחד לימוד משמעותי, כן ועמוק.

א. אגרות משה אבן העזר א, פב בענין רצון בקידושין, ועדים כופרים ענף א עובדא אתא לידי באוזדא שנת תרע"ז בחדש מנ"א איך שבקבוץ נערים פוחזים לשחוק לקח אחד יד נערה אחת ונתן עליה טבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי ולא השליכה מידה, והיו שם שני נערים חשודים בעריות ובחלול שבת והרבה איסורים, ואחד מהם למד בגימנאזיות /בגימנסיות/ בעת ממשלת הקיסר במינסק, וגם את שניהם מחזיקים לכופרים האחד בהרבה מעיקרי הדת והשני לכופר בגאולתנו ע"י משיח בן דוד שיהיה במהרה בימינו ובעוד עיקרים. ושלחתי אחריהם ובא לפני רק אחד מהם והשני שלמד בגימנאזיא במינסק לא רצה לבא ולא שמענו ממנו כלום. וזה שבא אמר ששמע איך שאמר לה הרי את מקודשת לי, אך העיד שהיה זה רק לשחוק וליצנות בעלמא... ולכן בעובדא דידן אין לחוש כלל אף אם העד היה חושב שכיוונה לקידושין וכ"ש שהעד אומר שברור לו שלא כיוונה לקידושין שתהא נאמנת... וגם לדידי מסתבר שאף בשני עדים שאומרים שלפי ידיעתם אותם א"א שתתרצה להתקדש אינם קידושין ולכן מכל הלין טעמים התרתי אשה זו לעלמא, משה פיינשטיין ב. אגרות משה או"ח א,צז בענין בלאמבע (=פילינג) זמנית שהוא סתימה בנקב השן לזמן אם הוא חציצה י"ט מרחשון תרפ"ט ליובאן. מע"כ אחי אהובי הגאון הגדול מוהר"ר מרדכי שליט"א הגאב"ד שקלאוו. ענף א בדבר בלאמבע שמניחין לסתום בנקב השן על משך חדש ויותר לפעמים ואח"כ מחליפין אותה על אחרת שתשאר קבועה, שנסתפקת לענין חציצה וכתבת ג' טעמים להיתר: ואתה רוצה לידע דעתי העניה בזה... יש להתיר לפ"ז גם בבלאמבע שלא הניח הרופא בטוב וגם בסתימת מוך לבד אם הוא בתוך הנקב ואינו מכסה מעט השן דלא כחכ"א. אך עכ"ז למעשה עדין צ"ע וקשה לסמוך אבל בבלאמבע טובה אף זמנית מותרת בברור. וה' יעזרנו שלא נכשל ח"ו בדבר הלכה. אחיך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין. ג. אגרות משה או"ח ד,ע (1979) באחד שטעה ואמר תפלת שבת, וחזר והתפלל תפלת יום טוב ולא הזכיר של שבת נמי מסתבר שיצא. וכן הוריתי בליובאן כשחטפו אנשים והושיבום בבית האסורים כדי שיתן כסף של זהב להמדינה כפי הסך שאמדו שיש לו והיה אז שבת ור"ח שבט ולא הניחוהו להביא סדור ולא היה בקי בתפילת מוסף של שבת ור"ח, שיאמר תפלת מוסף דשבת שבקי לאומרה בעל פה כי אין מוספי ר"ח מעכבין את מוספי שבת שלכן אין מעכבין גם בתפלות, ואם יוציאו אותו לחפשי אח"כ בו ביום יתפלל מוסף של ר"ח, ובמוסף אולי טוב יותר לומר של ר"ח לבד מאחר שכבר יצא של שבת אבל בתפלות דיו"ט ושבת בשחרית ומנחה טוב יותר לומר שניהם בחזרתו אבל יצא גם כשאמר רק התפלה שחסר בלא הזכרת שניהם. ד. אגרות משה יו"ד ב,ס י"ז אייר תרצ"ה, בימי טירדא גדולה ה' ירחם, ליובאן. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מהר"ר שמעון טרעבניק שליט"א. בדבר מה שנסתפק כתר"ה בייחדו שימסרו להם לעניני פריצות בית הכנסת אחד ובאם לא יתנו להם יחפשו תואנות ועלילות במסים ודרישות תיקונים בהוצאות גדולות שלא יהיה אפשר עד שיוכרחו להניח להם לקחת את שתי בתי הכנסיות שבעיר... מותר בייחדו ביהכ"נ פלוני למוסרו להם כדי להציל בתי כנסיות האחרות, וכ"ש בעובדא זו שכתב כתר"ה שכבר סגרוה כדי ליטלנה בעצמן עד שיתקבצו חתימות מרוב אנשי העיר שרשאין שלא לעשות מעשה להצילה כשיצא מזה שיחפשו עלילות ליקח שניהם, אבל בלא ייחדו ביהכ"נ פלוני אסור ליתן להם בידים אחד מהם כמו שאסור בככרות תרומה ובנשים. וכבר היה אצלי עובדא בשנת תרפ"ט ולא הנחתי ליתן בידים. אך אף בייחדו צריך לידע אם כנים דבריהם שמצוי שרק הם מרמים ואחר שנתנו להם מה שמבקשים מחפשים עלילות ליקח גם השניה, אך בעובדא זו שכבר סגרוה א"צ לדקדק כל כך כיון שאין צריכין לעשות מעשה מסירה בזה בעה"י. ידידו ואוהבו, משה פיינשטיין ה. אגרות משה או"ח א, קכו עש"ק כ"א טבת תרצ"ג, ליובאן. בענין חממו המקוה בשבת ע"י ישראל אם מותר לטבול בה. בעירנו ליובאן אחרי שעלה בידנו בחסד השי"ת לתקן מקוה בימי הגזרה בבית המרחץ של המושלים באופן שלא הכירו שהוא מקוה כשרה אירע שהתחילו להחם המרחץ רק בשבת והבלן היה ישראל וממילא גם המקוה הוחמה בתערובות חמין שהוחמו בשבת ע"י ישראל ונשאלתי אם רשאות הנשים לטבול בה והוא שעת הדחק גדול שאין מקום אחר לטבול שם... נראה לדינא למעשה שאם אי אפשר לה ביום אחר לטבול כעובדא דידן שיכולה לטבול אף ביום השבת סך הטבילות שנוהגות בחול כדי שתהיה טבילה בלא פקפוק, ולברך בין הטבילות... זהו הנראה לע"ד למעשה בשעת הדחק גדול כזה עד שירחם השי"ת ויבטלו הגזרות בקרוב. משה פיינשטיין. ו. אגרות משה יו"ד א, נד ליובאן. בהיותי במאסקווא בשנת תרצ"ד נשאלתי בדבר שהאבות ניזונים במדינה הזאת בעוה"ר על שלחן בניהם ובנותיהם האוכלים נבלות וכל דבר איסור ורובם הם כופרים בה' ובתורתו ושבקי היתרא ואכלי איסורא וא"כ אין נאמנים על איסורים ואין להאבות החלושים והזקנים עצה איך לאכול בשר כשצריכים לבריאותם וגם לא כל דבר מבושל דאף שסתם כלים אינם בני יומן מ"מ הרי הוא כלכתחלה כיון שקבע מושבו אצלם. וחדשתי שיש מקום להקל להרבה אנשים, באם האב יודע וקים ליה בגוה דבתו וכלתו שלא יכשילוהו באיסור משום דמכיר טבעה בידיעה ברורה ע"י שניסה אותה הרבה פעמים וראה שאינה מכשילתו מטעם שאינה רוצה לצערו או שטבעה שלא להעביר אחרים על דעתם, יכול לסמוך עליה ולאכול מה שמבשלת בעדו מבשר וכל דבר כשאמרה לו שהוא מבשר כשר ובכלים שהזמינה עבורו. משום שלא נכנס זה בגדר נאמנות אלא בידיעה עצמית שהוא כראיה ממש כיון שיודע בברור שאינה משקרת לו... ולכן בשעת הדחק ולאנשים חלושים יש להקל אם יודע בברור שקים ליה בגוה מצד טבעותיה ומנהגיה באיזה נסיונות שלא תכשילהו לסמוך עליה ולאכול ממה שמבשלת בעדו ואמרה שעשתה בהכשר אבל לאחרים ושלא בשעת הדחק ולבריאים יש להחמיר. משה פיינשטיין.

מתי אדם מפסיק להיות "אורח" והופך לחלק בלתי נפרד מהמקום שבו הוא חי? זו לא רק שאלה טכנית של תשלום ארנונה או כתובת בתעודת הזהות, אלא בירור עמוק על זהות, ביטחון והגבול הדק שבין שותפות כלכלית לחיבור של אמת. השיעור על מסכת בבא בתרא (דף ז'-ח') מחבר בין סוגיות עתיקות למציאות המודרנית. דרך דיון בדיני מיסים, "בני העיר" וסוגיית עיר הנידחת, נגלה תובנות מפתיעות על הכוח של הקהילה, על האחריות ההדדית ועל המתח התמידי שבין החוק היבש לבין שותפות הגורל שמחזיקה את כולנו יחד. נושאים בשיעור: מסכת בבא בתרא דף ז, הרב ברוך וינטרוב, גמרא בעיון, בני העיר, משפט עברי, מחשבה יהודית, יחסי יחיד ורבים, הלכה ואקטואליה. התחברתם ללימוד? נשמח לשמוע בתגובות מה לדעתכם המבחן האמיתי לשייכות, ואל תשכחו להירשם לערוץ כדי לקבל עדכונים על שיעורים מעמיקים נוספים.

דמיינו את האיש הכי חזק בעולם מבין שהביטחון העצמי שלו היה בעצם עיוורון מסוכן – האם ייתכן שדווקא כשחושך יורד על העיניים והבדידות משתלטת, הלב מתחיל לראות באמת את מה שחשוב? בשיעור זה נצפה ברגעיו האחרונים של שמשון. נגלה תובנות מרתקות על הדילמה שבין ייאוש לתקווה, על המשמעות הכואבת של "מידה כנגד מידה" ועל היכולת לתקן מתוך שבר עמוק - "מעז יצא מתוק". התחברתם למסר? הירשמו לערוץ כדי לקבל עדכונים על שיעורים נוספים, ונשמח לשמוע בתגובות: איזו תובנה חדשה לקחתם מהתפילה האחרונה של שמשון?

How does a man who lost his wife and 11 children find the strength to sing 'Shalom Aleichem' and recite Kiddush over wine moments after liberation? Join us on a moving and inspiring journey following the unique personality of Rabbi Yekutiel Yehudah Halberstam, the Klausenburger Rebbe (the 'Shefa Chaim'), the man who turned the greatest devastation into a historic construction. In the lesson, we will delve into the inner strength that led to choosing life against all odds – from the surprising meeting with General Eisenhower on Yom Kippur, through the establishment of educational institutions in the displaced persons camps ('She'erit HaPleita', the surviving remnant), to the fulfillment of the chilling vow to establish Laniado Hospital in Netanya. This is a lesson about a burning faith that does not break, about the transition from catastrophe to rebirth, and about the human ability to choose love and giving even from within the greatest darkness. Did the story touch your heart? We would love to hear in the comments what insight you took with you, and don't forget to subscribe to the channel to receive updates on additional lessons."

האם לימוד תורה פוטר מגיוס לצבא? שאלה נוקבת שנוגעת בעצבים החשופים ביותר של החברה הישראלית, ומעמידה את עולם הערכים שלנו במבחן. בשיעור מרתק זה נצא למסע מחשבתי שמתחיל בסוגיה תלמודית על פטור תלמידי חכמים מתשלום על חומת העיר, ומגיע עד לתשובה ההיסטורית והנוקבת של הרדב"ז מלפני 500 שנה. זהו לא רק דיון הלכתי, אלא גם הצצה ליסודות של אמונה, השתדלות ואחריות קהילתית. בשיעור זה נדון בסוגיית גיוס בני ישיבות לאור המקורות, נלמד את תשובת הרדב"ז (רבי דוד בן זמרא) על חובת תלמידי חכמים בשמירת העיר, ונעמיק במושג "רבנן לא צריכי נטירותא". השיעור מבוסס על מאמרו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, "זאת תורת ההסדר", ומציע מבט מעמיק על מחשבה יהודית, הלכה והשקפה בסוגיית לימוד תורה והשירות בצבא. אהבתם את השיעור? נשמח אם תירשמו לערוץ, תשתפו את מחשבותיכם בתגובות, ותמשיכו ללמוד איתנו!

וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרַגְנֻהוּ: וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן: פ וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה: וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף: וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם: וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם: וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ: וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם: וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט: וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת: וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת: וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל: וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת: וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם: וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לה לִי אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם: וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו: וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו: 

How does a soul survive the absolute darkness of Auschwitz? This is the story of a man who lost everything – his wife, his eleven children, his entire world – yet emerged from the ashes with an iron-clad faith that would rebuild communities and inspire generations. In this powerful and emotional shiur, Rabbi Baruch Winter takes us on a journey through the incredible life of Rabbi Yekusiel Yehudah Halberstam, the Klausenburger Rebbe. From a child prodigy destined for greatness in the heart of Hungarian Hasidut to the unimaginable horrors of the Holocaust, this is a testament to the power of faith when all seems lost.