דרשות, שיעורים, ודברי תורה מרב ברוך וינטרוב ובית הכנסת מבשר ציון

א. הקדמת חות יאיר
בחרתי עוד בשם הזה להיות למזכרת טוב לזקנתי החסידה מורה חוה זצ"ל. אם אבי הגאון מוהר"ר שמשון זצ"ל כי ראויה היא לכך, הן מצד שממנה נשתלשל לי ולבית אבי יחוסי של עטרת תפארת הגאון הנודע ונזכר בפי המחברים מוה"ר ליב פרא"ג (המהר"ל מפראג)... הן מצד למודה שהיתה יחידה במינה בדורה בתורה, ונהירנא שהיה לה מדרש רבה בלי פירוש ולמדה בה על פי השגתה ושכלה, ובמקומות רבות השיגה על הרב בעל מתנות כהונה פירושי הרבות, ופירשה באופן אחר שכל השומע יבחון שהדין עמה, ואיזה דברים מהם כתבתי בכרכים בשמה וכן עשתה בפירוש מחזורים וסליחות ובפי' רש"י בחומש ועשרים וארבע, ובתרגומים וספרים החיצונים, וכמה פעמים שנתחבטו בדבר גדולי הדור ובאה היא והושיטה בקנה, והיתה מופלגת בכתב ולשון צח ומצוחצח, גם הפלגת חסידותיה והנהגתה א"א להעלות על הנייר.
ונתאלמנה בהיותה בת שלשים ושוב לא היתה לאיש לכבוד בעלה זקני הגאון מוהר"ר שמואל. ושמעתי מפה קדוש א"א הגאון מוהר"ר שמשון זצל"ה שהגאון החסיד מוהר"ר ישעיה זצ"ל, בעל "שני לוחות הברית" בנסעו מחוצה לארץ לארץ הקדושה רצה לקחתה והיא לא רצתה, ואמרה עונותי גרמו לי שלא זכיתי להזדווג לגוף קדוש כזה.
והייתה מתגוררת בפראג מקום אבותיה, ויהי בנסוע ארון ה' א"א הגאון ז"ל שנת ת"י מפראג שהיה דרשן לק"ק ווירמי"ש לרבנות, נסעה עמו והיתה אצלו לערך שנה, ואח"כ נשאה רגלה ליסע לארץ ישראל, ובעוה"ר לא הספיקה כי מתה בק"ק סופיאה בארץ תוגרמה, ופלא מכבוד שעשו לה במותה שם, וכן בכל מקום שבאתה לשם, כי היה שמה נודע וריחה נודף במדינות למעלתה בצירוף יחוסה... ומפני כי אבותי כולם אנשים אנשי שם ומפורסמים חיברו חיבורים מחוכמים וזכרונם הם דבריהם, וגם מצד כי בניהם מתיחסים אחריהם לבית אבותם למשפחותיהם, כל שכן אם גם הם חכמים חרשים שיעידו גזעיהם על השרשים, מה שכל זה אינו נוהג בנשים: לכן עשיתי לזקנתי מזכרת כי היתה בחכמת התורה ובמעשים אם כל בני גילה ועטרת תפארת: ויובן "חות יאיר" - 'יאיר' המיוחס לאשה חסידה חוה.
ב. חוות יאיר קכד
שאלה זימנני אחד מהנאמנים בבריתי והוא בר אוריין קרא ושנה ושימש ת"ח הרבה לבא אל ק"ק אשר הוא חונה שם קק"ו לשמחת בנו יחידו שנעשה בר מצוה פ' בשלח על הוצאתו ובאשר עם שהפצרתו גדולה היתה בכתב ורמז לי ג"כ על מהר ומתן שמתי לאל מלתו חזר כתב אלי כמתפאר ממשתה הגדול אשר היתה ושגדולי הקהילה היו שם ואחד מהם לא נותר בביתו רק כלם נאספו לשמחתו ושהטיב חרה לו על עמדי חוצה ושבזאת יכופר בהודיעי לו דרך עצה אחר שבנו יחידו יקירו הזה כל תקותו וכל עניו ויגיעו לו יהיה אחריו והוא כלי מוכן לתורה ודרש דרוש נחמד על הסעודה מה יהיה לימודו ואיזה ספר יבחר קמא קמא אשר חפץ ה' יצליח בידו...
ע"ד סדר המדרגות דבר קשה הוא ליחיד אף שהוא עושר מופלג להתנהג בו עם בנו אף אם ימצא לו למדן מופלג ומלמד לש"ש בלי רמיה שאין דעתו רק על בצעו לקבל פרס מה שג"כ לא שכיח ואפשר שאינו במציאות ואף אם יראה וימצא. אחר שכל ב"ב אשר בניהם ילכו בית ספר יתפסו מנהג בסדר לימוד הבלתי הגון מה יעשה אחד מעיר לשנות ולתפוס סדר ההגון נגד כל חבריו ואף אם ישכיר אביו לו לבדו מלמד הלא הצורך הגדול אל הלימוד דיבוק חברים כמ"ש מחברי יותר מרבותי ואין תקנה לזה רק אם יתאספו חמשה או ששה ב"ב יחד וישכרו מלמד לבניהם בתנאי שלא יוסיף עליהם ויתנו לו כדי סיפוקו כאלו היה לו מספר נערים כפול ואזי יועיל עצת ה' בסדר הלימוד...
והנה לימוד המשניות הוא מובחר שירגיל אדם את בנו מעת שזכה לקרא הלכה ברוב הש"ס שילמד עמו רבו פרק א' משניות בכל יום ובפרקים החמורים וארוכים חצי פרק וישגיח שיחזור תמיד עליהם בלי התרשלות ובלי ליאות ובקל יוכל לקבל זה עם לימוד גפ"ת והוא תועלת ותכלית גדול לכל לימודיו אח"כ ומה גם עתה שזכינו לפי' הרע"ב שהוא ש"ס ממש... וכך למד הגאון א"א זצללה"ה עמי בכל יום פרק משניות עם לימודי בבית רבי עד שהגעתי לכלל בחרות בקראי גפ"ת בכל הש"ס סמוך לביאתו לק"ק ווירמיש שהיה סוף שנת ת"י היה לומד אתי ועם חברים בחורים מופלגי' הרי"ף בקצת חידושיו והוא הדרך הטוב והישר המגיע לתכלית יותר מכל לימוד זולתו.
ג. הקדמת מקור חיים
בהיותי בן כ"ג עטרוני חכמי גולה בעטרת זהב גדולה. ובין כ"ד דרשתי ביריד ורנפרוקט ברוב עם המולה. וישרו דברי בעיניהם כמנחה בלולה. וכן דרשתי פעמים ושלש שם בדרך סלולה. וכן בכל קהלות אשכנז חיבבוני כאשה עולה. ובהיותי בן כ"ח היה לי שמחה כפולה. כי נתקבלתי למורה צדק בקהילה ומדינה (פירוש קובלענץ והגליל). ואמרתי ברוך השם אשר נתן לי היום חנינה. זה היום אשר קויתי לצבור כעפר שאר חכמה ובינה... ושם קטונתי מכל האמת ומכל החסדים, כי אכלתי ממיטב הארץ ומגדים. ואספתי מעט כסף וזהב ובגדים, שור וחמור וצמד פרדים. אבל לא האריכו ימי שלוה אשר ישבתי בלי דאגה ופחדים. רק כשנים שלש שנים וימים אחדים. כי ככלות זמן הקצוב באיבה הדפוני כמוץ לפני רוח קדים. ולהעלות על ספר פרטי הדברים אין דעתי נוחה מפני גדול כבוד הבריות שדוחה... ותחילת חורף תל לפרט קטן ליצירה, חזרתי לכאן ק"ק וורימישא לקבוע דירה. ותחילת קיץ נשרף הבירה, ובטל פרק שירה, וכבודי ישכון לעפר כירה. כי גברו יגונים ונשבתו ששונים נצחו עליונים. ועלתה נשמת אבי אדוני הגאון מהגאונים לרום מעונים... ואמרתי אכן נודע הדבר ברור, שמבעל הסיבה נתגלגל במקום שהייתי מצה ומרור, בלא פשע ולא חטאת צרור. רק שאהיה אצל גוויעת אדוני אבי ביום הארור.

סיפור: מרד קרח כנגד משה ואהרן, השרופים והבלועים
חידה: מה היה נסיון המקלות?

שלש הטענות מרכזיות של קרח ועדתו כנגד משה ואהרן:
1. טענה ראשונה: עם ישראל כלל לא צריך הנהגה, שהרי כל העדה כולם קדושים ('טלית שכולה תכלת').
טענה זו, אף שיש בה גרעין של אמת, עלולה להביא לחורבן, כפי שהסביר הרב קוק. זאת כיון שהיא מפספסת את ההבדל שבין היכולת של כל העדה להיות קדושים, לבין העובדה כי משה ואהרן הצליחו להשיג קדושה זו בפועל.
2. טענה שניה: קרח האשים את משה ואהרן בשחיתות שלטונית – מינוי קרובים (נפוטיזם) וניצול השררה על מנת להשיג ממון.
טענה זו היא שקר מוחלט, שהרי משה לא עשה דבר אלא אם כן הקב"ה ציוה עליו. משה רבינו הדגיש שאפילו מה שהיה מותר לו לקחת מעם ישראל הוא לא לקח, וודאי שלא ניצל את השלטון למטרות רווח.
3. טענה שלישית: דתן ואבירם טענו שמשה נכשל בהנהגת בני ישראל, ובעקבות כשלון זה יצטרכו ישראל לנדוד במדבר ארבעים שנה. הרב אבינר לימד זכות על דתן ואבירם, שטענתם באה מתוך אהבת ישראל ורצון להגן עליהם. אך בכל אופן, היתה בהם טעות קשה: חוסר אמונה בקב"ה, ובמשה עבדו.

חכם צבי עד
האמבורג תס"ט לפ"ק. מעשה בריבה אחת שפתחה בטן תרנגולת להוציא בני מעיה בשפת השלחן וחתול א' עומד למטה אצלה עומד ומצפה לאכול ממה שיפול ארצה ואמרה הריבה שלא מצאה לב בתרנגולת ואמה בעלת התרנגולת אמרה שמא או קרוב לודאי הושלך הלב לארץ ואכלו החתול העומד שם מוכן לאכול הנופל והריבה אומרת אני לא השלכתי לחתול אלא (טריפה הערץ) הוא הטחול אבל הלב לא השלכתי לחתול והתרנגולת שמנה ובריאה וטובה אין בה שום חסרון ולא רקבון בבני מעיה ולא ניכר שום רושם מלב שנימוק או נתמסמס ולא שום שינוי בעולם בכל בני מעיה וגם בעודנה בחיים חיותה היתה חזקה ובריאה ובכל כחה לאכול ולשתות לילך ולעוף ושלמה בכל חושיה בכל עוז ותעצומות ככל א' מהתרנגולת הטובות והבריאות אלא שהריבה אמרה שלא מצאת בה לב ובא מעשה לפני התלמידים והטריפוה מטעם ניטל הלב יורנו המורה מה משפט התרנגולת:
תשובה טועים כל האומרים כן כי דבר ברור הוא לכל אשר לבו לב חכם בקרבו ומוח בקדקדו שא"א לשום נברא בעולם לחיות אפי' שעה אחת בלא לב ויהיה כאחד הבריאים וא"א לצייר כלל מציאות ניטל אלא שתכף אחר שחתכו הלב מן הבעל חי שחטוהו ובמחמת חולי א"א לומר שימס הלב ויתמקמק ולא יהיה מסוכן במדרגה התחתונה ויותר גרועה שבמסוכנת וזאת התרנגולת שלא היתה מסוכנת ולא חולנית אדרבה שמינה ובריאה וטובה ושלמה בכל חושיה ואין בה שום רושם מסמוס הדבר ברור שלבה נפל בפתיחת בטנה ואכלו החתול...
שו"ת מהר"ם זיסקינד לג
נראה לי דדבר זה אין צריך לפנים דהוא טריפה גמור... דיוכל להיות שנקטן ונימוק הלב על ידי חולי מעט מעט עד שכרגע אחד קודם גמר השחיטה כלה והלך לו לגמרי... שאין לבדות מליבנו סברות בדויות ודברי הבל לדון בזה על פי דרך הטבע עם שלא נמצא בשום פוסק... וחלילה לדחות בזה תורה שלימה שלנו.
מגילת ספר
לא יצאה חצי שנה אחר המאורע הנ"ל שהניח כבודו וסילק עצמו מהרבנות דקהל אלטונא עד שבא אליו כתב רבנות מקהל אמשטרדם. לא יגרע מצדיק עיניו. והיה זה בערב שבת פרשת בשלח שנת ת"ע והיה יושב בבית הכנסת מעוטף בטלית ותפלין קורא שנים מקרא ואחד תרגום פרשת השירה מתוך ספר תורה. אז הובאה אליו האיגרת בבשורה. אך הוא ז"ל כתב לשם תשובה והודיעם שאם לא יוסיפו לו בשכר הרבנות שהיה קצוב לרבנים שקדמוהו בצמצום די צרכו וסיפוקו לא יוכל לקבל הרבנות שלהם לעמוד לשרת לפניהם. באשר היו נותנים מתחילה לרב שלהם דבר מועט כחמש מאות זהובים בלבד והיה לרב אב"ד שלהם עיקר סמיכות על משענת קנה מתנות ודורונות מבעלי בתים. והוא ז"ל לא היה מקבל מתנות בשר ודם כלל וכנ"ל וטיפולו היה מרובה וישיבת כרכים באמשטרדם קשה, לכן בהכרח להוסיף לו מקופת הקהל... ונתרצו לו.

סיפור המרגלים - להאמין בהשם ולהאמין בעצמנו
חידה - מה זו הפרשת חלה?

שיעור קצר לפרשת שלח לך
חטא המרגלים מציב בפנינו קושי גדול. האם יתכן שעם ישראל, לאחר הניסים הגדולים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, לאחר מתן תורה, בזמן שהם אוכלים מן המן ושותים מן הבאר, אינו מאמין ביכולתו של הקב"ה לנצח את עמי כנען? מהיכן נובע חוסר האמונה הזה, אשר בגללו נאלצו אבותינו לנדוד במדבר 40 שנה?
אפשרות אחת היא שמוקד החטא היה בפחד מפני עצמאות וחירות; עם העבדים שיצא ממצרים לא יכל לסבול את המחשבה שבארץ ישראל הוא יצטרך לקחת אחריות על עצמו ולדאוג לאוכל על השולחן. הרצון לחזור מצרימה נובע לא רק מהחשש מפני ענקי ארץ ישראל, אלא גם בגלל הפחד ממשמעותן של העצמאות והחירות.
אפשרות שניה היא שמוקד החטא הוא ביחס כלפי ארץ ישראל. כך נשמע גם בפסוקים המצוטטים למעלה מתהילים – "וימאסו בארץ חמדה". חטא זה יכול לעמוד בשורשם של החטאים האחרים, בהתאם לביאורו של הרב מלמד. כפי שמסביר השפת אמת, יתכן שהמרגלים לא התנגדו דווקא לארץ ישראל, אלא לכל ארץ שתדרוש מהם עבודה גופנית, בניגוד לחיי המדבר הרוחניים.
אפשרות שלישית היא שהחטא קשור לחוסר אמונה. על פני השטח, נראה היה שמדובר בחוסר אמונה בקב"ה, אך כשאנו מעמיקים אנחנו מבינים שאנשי דור המדבר בעיקר לא האמינו בעצמם וביכולותיהם, ויתכן שזה היה שורש החטא שלהם.
הניסיון לגלות מה גרם לחטא המרגלים יכול, אולי ובעזרת השם, לסייע לנו בתיקון חטא זה ותוצאותיו החמורות. יזכנו השם לרשת את הארץ מתוך בטחון, אהבה ואמונה.

חזון המנורה
חזון המגילה העפה

א. מגילת ספר ליעב"ץ
ואבי מורי הגאון ז"ל עודנו נער רן בשנים למד תורה אצל אביו ואבי זקנו ז"ל בשקידה רבה, והיה לו לב חריף וזכרון גדול עצום מאוד. והלך לסאלוניקי בימי חרפו ללמוד גם דרכי חכמי הספרדים אשר היו שם בעת ההיא חכמים גדולים ועצומים, ושימש את הרב הגדול כמוהר"ר אליהו קובו זצ"ל ביחוד, וחזר לבודון.
ב. שם
כאשר באה העיר במצור ויבוא כדור של אש מקנה השריפה הגדול שקוראים קאנאן, ויפול בבית שהיה דר שם אבי מורי הגאון ז"ל, ויך את הבית רסיסים ובקיעים. ויקח הכדור את אשתו הראשונה עם הילדה שהיה לו ממנה, והוא היה בחדר אחר הסמוך איתה בבית, ולא הזיק לו מאומה, וניצול בחמלת ה' עליו, ויהי לנס. ומשם ברח וימלט... ונתקבל לרב בקהל שראי (=סרויבה בבוסניה)...
וכאשר קרבה פקודת העיר שאראי, ותבוא גם היא במצור מאשני חיל הקיסר ירום הודו, גם כשמעו כי נשבו אביו ואמו, הלך לו אבי מורי הגאון ופנה מאותה המדינה ובא לו לארץ אשכנז. ובכל הדרך הארוכה והטלטול הכבד לא רצה לקבל מתנה משום אדם... והזמין לו הקב"ה דרך פלא אחד מחורי (=עשירי) ארץ הגר (=הונגריה) שהיה חייב לו סך מסויים, שבא לשם ונזדמן לפונדק אחד, ופרע לאבי מורי הגאון כל חובו משלם, באופן שלא היה צריך לעזוב מדת חסידות שהחזיק בה מעוריו להיות שונא מתנות...
משם עבר על מדינת אנסבך (=בוואריה). בעת ההיא אירע המקרה בלתי טהור עם העשיר המפורסם מאדל אנסבאך... שביקש ממנו שישא שניה דרבנן (=אלמנת אחי אמו) לאישה, וביקש למאה רבנים שיתירוה לו, ומצא כמה מהם בארץ פולין, ששלח להם שליח לדבר עבירה, וצרור הכסף בידו... ובעבור כבוד אבי מורי הגאון ז"ל שם, השתדל הקצין אצלו גם כן, וחילה פניו שיחתום לו גם כן על פסק ההיתר, ורצה להתיר לו פס ידו למען השיג מבוקשו. ואבי מורי הגאון גער בו והוציאו בנזיקפה ורקק בפניו, על ששאל ממנו דבר שאינו הגון כזה.
ג. שו"ת חכם צבי יח
לינדון יע"א ת"ו סמך הא לפ"ק (=1705) שאלה מן הפרנסים והמנהיגים אשר בק"ק לונדראש בענגלי טיירא ה"י הגבירים הרמים ישרים ותמימים פרנסי ומנהיגי קהל קדוש שערי שמים יע"א אשר בעיר הגדולה לונדראש. יצ"ו השם אתם את הברכה חו"ש מעתה ועד עולם.
איגרתם החמודה דורש דבר ה' לתורה ולתעודה. היא סמכתני ומגדרי הוציאתני. לענות על ריב לא ידעתי אחקרהו. כי כן נצטוינו בקש שלום ורדפהו. וזה תורף שאלתם החכם המרומם ונעלה כמהר"ר דוד ניטו נר"ו אב"ד ומו"ץ בק"ק שערי שמים דרש בבית הכנסת דרוש זה תוארו מועתק מלשון לעז ללשונינו הקדושה אומרים שאמרתי בישיבה שהשי"ת והטבע והטבע והשי"ת הכל אחד אומר אני שכך אמרתי...
תשובה רואה אני את דברי החכם המרומם ונעלה נר"ו שהן דברי הכוזרי במאמר ראשון סי' ט"ו וט"ז ומפרשו מוהר"י מוסקאטו...
שאין כאן מקום ערעור כי מלת טבע הנאמרת בו יתברך. אינה כמלת טבע פרטי הפועל בהכרח. אלא חפץ ורצון המלך הקדוש בטעם נכון וברור באופן שצריכין אנו להחזיק טובה להחכם הכולל המרומם כמהר"ר דוד ניטו ה"י על הדרשה שדרש להזהיר את העם לבל יטו לבבם אחרי דעת הפילוסופים האומרים בטבע כי ממנו יצאו תקלות רבות והאיר עיניהם באמונתו האמיתית שהכל בהשגחה מאתו יתברך.
ה. מגילת ספר
כללו של דבר היה לו לב האריה גבור כארי ורץ כצבי לעשות רצון קונו בכל דבר שהיה לטובת ולתועלת ישראל במקומו ושלא במקומו. היה נדרש לכל שואל לשבר מלתעות עול. ורובי תורה שבכתב ושבעל פה הוו דמו ליה כדמנחי בקופסא עם בקיאות נפלאה בכל ספרי שאלות ותשובות. גם היה מכיר ויודע לדבר בכמה לשונות ספרדי איטאליאני טורקי הגרי אשכנזי ומבין בכל חכמה, לפני מלכים יתיצב... גם היה ותרן בממונו ובקי במילי דעלמא ובהנהגה מדינית והיו נהנין ממנו עצה ותושיה ועל כולם היה איש קדוש לא-להיו חסיד גדול בכל דרכיו וצנוע בכל עניניו. היה מקובל גדול נאמן בכל בית ספר הזוהר ותיקונים, וכתבי אר"י כמעט שגורים על פיו, כמו שהיה בקי בנגלה, במקרא ומשנה הלכות ואגדות ש"ס ופוסקים וארבעה טורים בכלל. ובהרבה שו"ת קדמונים ואחרונים חדשים עם ישנים וספרי קבלה ודקדוק ופילוסופיא ושאר ידיעות היו לו למנה. כל שערי אורה חדרי תורה פתוחים לפניו. והיה צח לשון בדיבור ובכתב במו שיתראה מחיבורו ספר שו"ת הנדפס.
ו. מגילת ספר
והיתה מצודתו פרוסה בירושלים גם כן עיני השקפתו היו עליהם לטובה שיגיעו מעות עניי ארץ ישראל הנגבים בג' קהלות לידי עניי ירושלים ושיתחלקו בסדר וביושר לא כשאר קהילות אשכנזים שכל מעות ארץ ישראל הלכו לטמיון ואכלום הגבאים הכוללים שלהם הגנבים הגדולים המעשירים עצמם ממעות צדקה זו ועניי ארץ ישראל מתדלדלים מוכרחים לעזוב דירת ארץ ישראל ולהיות נודדים ללחם גולים ומטולטלים... אך עונות הדור גרמו שכלה ואבד ממון הצדקה עם קהל אשכנזים מארץ ישראל ואיזה גרגרים נפרדים שנשארו שם בצרה ובצוקה המקום ירחם עליהם ועל כל פזורי הגולה בכלל. וכמה פעמים היה אבי מורי הגאון ז"ל צווח ככרוכיא והציע דבריו לפני גדולי אשכנז שיתאמצו בכך להסיר המכשלה הזאת לנעול הדלת בפני עושי עולה והיה כדאי לקרב הגאולה אבל צוח ולית דמשגח ואין מי שמשגיח על דבריו כי אין משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסים והמוכסנים הנ"ל יש להם משפחה תקיפה וגברי אלמי המחפים עליהם ומחזיקים ידיהם שלא להוציא בלעם מפיהם... וארץ ישראל חרבה מבלי משים לנצח עד שיקנא ה' לארצו ולעמו למען שמו.
ז. שו"ת חכם צבי, קסז
שאלת בני ח"ל העולים לא"י דרך ארעי האיך יתנהג בשלש רגלים אם כבני ארץ ישראל או כבני ח"ל: תשובה: נלע"ד דצריכים הם להתנהג בעניני המועדים כא' מבני א"י התושבים... ואף דשלחי מתם הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו שמדא ואתי לאקלקולי הך קלקלה גופה לא שייכא אלא כשהם במקומם בח"ל אבל בהיותם בא"י לא שייכא... כיון שהמקום גורם ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם והנלע"ד כתבתי.

סיפור: איך נסעו ישראל במדבר?
חידה: מדוע נצטרעה מרים

דמותו של יתרו, אשר מופיע בפרשה שלנו – כנראה תחת השם חובב – את הופעתו האחרונה בתורה, היא דמות מרתקת וייחודית.
המדרשים מציירים אדם בעל שאיפה עזה להכיר את האמת, ושמוכן לשלם עבור כך מחירים גבוהים מאד – אם בבריחה ממצרים ואם באיבוד משרת הכהן הגדול של מדיין. לאור סגולות אלו של יתרו, אין פלא שמשה רצה להתחתן עם בתו.
יתירה מכך, משה היה מעוניין להשאיר את יתרו בעם ישראל, גם כדי לשכנע גרים נוספים להצטרף, גם מתוך תקוה שעם ישראל ייעזר בחכמתו של יתרו, וגם לטובתו הרוחנית של יתרו עצמו.
תשובתו של יתרו למשה, ועתידו האישי כמו עתיד בניו לאחר מכן מעורפלים: הוא לא משיב למשה תשובה ברורה, ובניו אמנם מגיעים לבסוף לארץ ישראל, אך יושבים דווקא בקרב הגויים.
הרב משה ליכטנשטיין שליט"א הציע תשובה משכנעת לחידת דמותו של יתרו: מדובר בפילוסוף-תיאולוג, אדם בעל רעיונות ואידיאות נשגבות, אך אינו מאמין, ואולי פשוט אינו מעוניין ביכולת ליישם רעיונות נשגבים אלו במציאות.
דמותו של יתרו מחדדת לנו, כי מסורת ישראל אינה מסתפקת בהכרת אמיתות מופשטות, אלא דורשת עשות משפט צדקה וחסד בארץ.