דרשות, שיעורים, ודברי תורה מרב ברוך וינטרוב ובית הכנסת מבשר ציון

מצות הקהל - לימוד או כריתת ברית מחודשת?
ב. יוסף בן מתתיהו קדמוניות ד,ח
בהתאסף העם לעיר הקדושה להקריב קרבנות בכל שנה שביעית, בחג הקמת הסוכות, יקריא הכהן הגדול – כשהוא עומד על במה גבוהה, אשר ממנה יישמע קולו – את המצוות לכל העם, ואין להוציא משמוע לא את הנשים ולא את הילדים, ואף גם לא את העבדים, כי טוב הוא שתהיינה חרותות בלבבות ונשמרות בזכרון ולא תוכלנה להימחות לנצח. באופן כזה לא יחטאו לעולם ולא יוכלו לאמר שלא ידעו את המצוּוֶה במצוות, אשר תשמענה את קולן בתוקף גדול באזני החוטאים, בהזהירן מראש על המשפטים הנכונים להם
ג. משנה סוטה ז,ח
פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה... והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה
ד. תפארת ישראל משנה סוטה שם
בתורה לא נזכר שיקרא המלך דוקא, ותו הא תינח בזמן שיש מלך, בשאין מלך מי קוראה, ונראה לי דמה שהמלך קורא זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה, וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה בשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה, כל שכן כל יחיד, מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה אלא קורא אותה גדול שבצבור, ככהן גדול או ראש הסנהדרין:
ה. העמק דבר דברים לא,יא
לשון יחיד, מובן שדבר ליהושע, שהי' מלך כמש"כ לעיל י"ז י"ד, ומזה למדנו שהיא מצות המלך, אמנם לא דוקא מלך ממש, אלא הגדול שבישראל, ובשעה שלא היתה מלוכה היה הגדול כהן גדול, ומש"ה צוה גם לכהנים, אך בשעה שיש גדול מהם המצוה עליו כמו בימי יהושע:
ו. רש"י סוטה מא ע"א
ואותה קרייה על יד מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך את משנה התורה הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה.
ז. דברים יז,יח
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם:
ספרי פסקא קס: משנה, אין לי אלא משנה תורה שאר דברי תורה מנין תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם אם כן למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות אחרים אומרים אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד.
ח. ספר המצוות לרס"ג, עשין טז
והמלך יקראנה לעם בלהקים.
ביאור הגרי"פ: לכאורה הכוונה למצות הקהל. ולהקים כמו קהלים. וזה ממלות המתהפכות ככשב כבש שמלה שלמה. כמש"כ הר"ש פרחון ז"ל. ולפי זה מנה רבינו הגאון ז"ל מצוה זו כאן במספר העשין שעל כל יחיד. וחזר ומנה מצוה זו לקמן במספר ס"ה פרשיות שהם מצות המוטלות חובה על הצבור. שכתב שם בפרשה עשירית והם (נראה דצ"ל והעם) בתרועת מלך נועדים עיין שם. ואין ספק דכוונתו שם לפרשת הקהל. והיינו משום דכאן מנה המצוה המוטלת חובה על המלך לקרותה לפני העם שאינה אלא מצות היחיד. ושם במספר הפרשיות מנה המצוה המוטלת על הצבור להקהל ולהיות נועדים לשמוע קריאת המלך.
ט. יראים רסו
ומניין שבמלך דבר הכתוב דבר זה מדברי נביאים למדנו דכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו אליו וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית ה'.
יא. סוטה מ ע"ב
וכ"ג עומד ומקבל וקורא וכו'. עומד, מכלל דיושב הוא? והאמר מר: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר: ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי וגו'! כדאמר רב חסדא: בעזרת נשים, הכא נמי בעזרת נשים. מיתיבי: והיכן קורין בו? בעזרה; רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית, שנא': ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים; אמר רב חסדא: בעזרת נשים.
יד. רמב"ם חגיגה ג,ו
וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל.
טו. חגיגה ג ע"א
תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. - ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. - ומה דרש בה? הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!
טז. קידושין לד ע"א
ונילף מהקהל [שנשים חייבות במצוות עשה שהזמן גרמא]... ניכתוב רחמנא מצה ולא בעי הקהל, ואנא אמינא: טפלים חייבים, נשים לא כל שכן! [אלא שכתב נשים בפירוש ללמדך שבשאר מצוות נשים פטורות].
יז. רש"ש קידושין שם
קשה לי דהא טפלים אין חיובן אלא על האבות וכדאיתא בחגיגה ג ע"א כדי ליתן שכר למביאיהן ואם כן נימא דיו דאף נשים לא ליהוי החיוב על עצמן אלא על בעליהן ואבותיהן או על מי ששרויין אצלו.
יח. טורי אבן חגיגה שם
כדי ליתן שכר למביאיהם. לא נתבאר לי הבאת הטף על מי מוטל החיוב אי על האב דוקא או אף על הב"ד...
יט. מנחת חינוך תריב
ונראה כיון דהמצוה על המביאים דכך גזה"כ אף אם הטף חרש או סומא או חיגר דבגדלותו פטור מ"מ עתה כשהוא טף דהמצוה על המביא חייב להביאו ול"ד לראיה דקטן חרש וכו' פטור דבגדלותו פטור שם מחמת חינוך דרבנן אם בגדול לא מחייב אינו חייב בחינוך אבל הכא דגזה"כ להביאו אף דבגדול לא מחייב בעצמו מ"מ כ"ז שהוא בכלל טף חייבים להביאו כ"נ ברור.

סיפור: שני בנים היו למלך, איזה מהם יקבל את הירושה?
חידה: למה יושבים בסוכות בסתיו ולא באביב, כשיצאנו ממצרים?

סיום ספר מלאכי, תרי עשר, וחלק נביאים שבתנך
מהי אמירתה האחרונה של הנבואה?
סוף הנבואה ושני תסריטים לסוף העולם

הרב יהודה אלקלעי – השיבה הלאומית
א. דרכי נעם, 1839
"אין זה כי אם בית א-להים וזה שער השמים". זה וזה סכומם שלשים... וכשצרף שלושים בשע"ר סכומם ת"ר. רמז לנו אבינו הקדוש שבשנת ת"ר נעזר על ידי תורה, ותפילה וצדקה, ונפתח פתח כחודה של מחט, והוא בערבונו ובתפילתו יעזור ויפתח לנו שערי רחמים, וכן גם שער הן'. גם אותיות רע"ש גמטריא צפת, רמז לנו שבהתקרב זמן זה יהיה רעש בצפת, תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן...
וכן גם כדברי רז"ל, אם תבוא שנה הראויה לגאולה וישראל לא יחזרו בתשובה ומעשים טובים, חס ושלום, נהפכת לשנה רעה, לכן הארכתי בדברי אלה, למען כל העם ישמעו ויראו....
אמר הקב"ה, פתחו לי פתח כחודו של מחט וכו' ככתוב: שובו אלי ואשובה אליכם, ואומרת הגמרא: כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כי התעניות, חלשו הדורות ואין בנו כוח, ואם לומר תפילות בכוונה, בעוונותינו שרבו, אין אתנו יודע עד מה. תשובה זו באלף ושבע מאות ושבעים שנה לא נעשתה, ועתה מה עלינו לעשות? אם כן, חס ושלום אבדה תקוותנו חלילה וחס, אלא פירוש הדבר הוא שיבת ישראל לארצם, וזה אמר הקב"ה: שובו אלי ואשובה אליכם, וכשיתאמצו ישראל לעלות ירושלימה, גם אם הם בצרה, ונראה שנכספה נפשנו לחסות בצל שכינתו, מיד הקב"ה, מתעוררים רחמיו, ויגלה גאולתו במהרה בימינו אמן, ועוד דברים כהנה וכהנה, נוראים מאד אשר הרעידו את לבי וברכי כשלו, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה.
ב. שלום ירושלים, 1840
למען תנוח דעתך אחי, אומר לך שדברי הזהר הקדוש, וביחוד מה שכתבתי בהקדמה על חשבון ת"ר, וכפי שתראה להלן, לא נאמר על שנה זו בלבד, כי אינו ענין ליום אחד, והואיל ות"ר נקראות מאה שנה, מן היום ועד שנת תרצ"ט, כי אחריה באה שנת ת"ש חס ושלום... וכל שרפי מעלה יראים ורועדים ומיחלים לישראל שיעורו בתשובה, ואם חס ושלום אין ישראל חשים בכך נהפכת לעת צרה.
ג. מנחת יהודה, 1843
כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעה קמעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת... שיש עת וזמן מוגבל לכל חפץ. וביאת משיחנו הוא היעוד האחרון והמופלא שבכולם קודם תחיית המתים, שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד... והאומר שראשית הגאולה תהיה על ידי משיח בן דוד כמו שמקוים דלת עמי הארץ, הוא כמי שאומר שקודם אור הבוקר יזרח השמש, שהם דברים בטלים ומבוטלים. והרעה הגדולה הנמשכת מן הדעה הנפסדת הזאת הוא דבר מורגש והניסיון יוכיח. והדבר הזה מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. וברוך המקדש שמו ברבים. ולפי דעתי המסתיר את הדבר הזה הוא מחלל שם שמים בסתר...
והדבר הגדול הזה צריך בקשה מאת מלכי הארץ. כי מלכי חסד הם והקב"ה יתן בלבבם ויקראו לנו דרור לשוב אל אחוזתנו ואל נחלת אבותינו... כי הקב"ה יעשה הדברים בדרך ארץ וכבוד, וכדרך חכמת הפוליטיק...
ואף גם זאת חייב כל אדם לנטוע לו נטע נעמן ולשלוח שם אחד מבניו לישב את ארצנו כדי שתגלה ותראה מלכותו עלינו, שהוא נקרא מלך דוקא בארץ ישראל.
והנה באמת ובאמונה כי הדבר הזה הכרח גדול הוא אצלנו לקבץ פזורנו מארבע כנפות הארץ להיות באגודה אחת, כי בעוונותינו הרבים מפוזרים אנו ומפורדים מאוד איש מאחיו, כי לכל מדינה ומדינה יש להם כתב ולשון מיוחד ומנהג מיוחד מה שמפריד הקיבוץ ומעכב הגאולה, כי בשביל ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו לשונם, שלא שינו מלבושיהם, וכל המעלות האלה נאבדו מאתנו באורך גלותנו בעוונותינו הרבים. מעיד אני עלי שכל ימי נצטערתי על דבר זה ולא טוב עשו אבותינו שכל כך השכיחו את לשוננו הקדושה, ונעשתה אומתנו לשבעים אומות ולשוננו לשבעים לשונות אל כל המקומות אשר נפוצו בם, וצריך כמה ימים ושנים עד שהילד יודע לתרגם את התורה, ואם יעשה ה' אתנו ככל נפלאותיו ויקבץ פזורנו מארבע כנפות הארץ לארצנו, לא נוכל לדבר איש אל רעהו והקיבוץ הנפרד לא יצליח. … ועל פי הטבע כמעט שהוא דבר נמנע ובטל שלשוננו הקדושה תשוב למכונה. אבל כיון שיעד הנביא יואל: והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם. ונביא הוא לשון דבור, כמו ניב שפתים. ויעד הנביא כי הבנים והבנות ינבאו ויבינו לדבר לשון צחה ובשפה ברורה ובנעימה. ולכן אין להתיאש כי אם להשתדל ברוב עוז ותעצומות להקים את לשוננו ולהעמידה ולעשות אותה עיקר. והקב"ה ישפוך רוחו על המלמדים ועל התלמידים על הבנים ועל הבנות וילמדו לדבר צחות. ויגעת ומצאת תאמין...
ד. מבשר טוב, 1852
הקיבוץ גלויות הראשון על יד משיח בן יוסף, תחילה ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו, באגודה אחת ובעצה אחת לפקח ולהשגיח בעסקי הקיבוץ, וזוהי תחלת התשובה אשר יעשו ישראל, לתקן עון שנאת חינם שהחריב את בית קדשנו, ושמו להם ראש אחד, ברשיון מלכי הארץ, ונקרא משיח בן יוסף, שיהיה נמשח מהקיבוץ הנבחר והאסיפה המאושרת, ואחר כך ועלו מן הארץ...
ה. קול מבשר, 1852
וזאת ליהודה ויאמר קנא קנאתי לה' צ-באות כי עזבו בריתי בני ישראל. חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו. סיעת ארמילוס אשר נתייאשו מן הגאולה והשמיטו מנוסח התפילה את בונה ירושלים ואת צמח דוד מהרה תצמיח. ועל פי הדברים האלה התחילו לבקש אחוזה בארץ מגוריהם, וכאשר השיבו יושבי הארץ לאמור: איכה תבקשו אזרחיות בארץ ואתם מובדלים ממנו וכל מגמתכם לארץ אבותיכם, והם התחילו לעשות כמעשיהם למצוא חן בעיניהם והתירו להתחתן בם להתקרב אליהם להשיג בקשתם מאת יושבי הארץ, עד שהעיזו פניהם לנתוש ולנתוץ את יסודי התורה לבטל שבת ומילה, ומבלי בשת פנים כינו את אסיפתם בשם רפורמה כלומר תיקון...
וכמה גדולי ישראל הכו על קדקדם והראו פחזותם לעיני השמש ולא הועילו חכמים בתקנתם, כי לא יסור הסיבה עד שיוסר המסבב. והמספחת הזאת פשתה מיאוש הגאולה, ולכן אין לנו תקנה אחרת כי אם לגלות להם סוג הגאולה, ואהבת האחוה תאלצם לשוב אל ה' לתת כבוד לשמו ולא יכבו את נר ישראל אחרי אשר סבלנו את אורך הגלות המר והנמהר וכמה צרות רבות ורעות וגירושין ושמדות, והם ישובו ויתנו לא-להי ישראל כבוד.

סיפור: כל ישראל ערבים זה לזה
חידה: למה תוקעים בשופר בראש השנה

א. מוריה, ר' יצחק ברויאר, נכדו של הרש"ר
לא הבין הדור הישן את העולם החדש, וע"כ לא היה לו שום אפשרות להתוכח עם הדור הצעיר. פתאום נפתחה תהום איומה בין שני הדורות. בלב קרוע ומורתח ראה הדור הישן את בניו נוהגים בזיון בכל קדשי ישראל, מה יום מיומים? מה היא הרוח החדשה שהחזיקה בילדים? רוח של מרד ושל חוצפה, של קלות ראש ושל תאוה? צוו ובקשו והתחננו ובכו והשביעו, ומצאו אזנים ערלות.
והרבנים? גדולי ישראל? בהרגשה נפלאה הרגישו מהיום הראשון את גודל הסכנה. לא התמהמהו לעמוד בפרץ וללחום מלחמת ד'. החרימו את תרגום מנדלסון, החרימו את בתי הספר של המתקנים, החרימו את כמרי המתקנים ואת בית תפילותיהם. אסרו כל נגיעה ב"חצוניות". התנגדו, בגלוי ובצנעה לאמנציפציה הסוציאלית בכלל ולא הצליחו.
במשך שנים אבד רוב הדור. התחילו לכבוש את קהלות הקדש, וגם הצליחו. היתה להם בעל ברית עצום: הממשלה שתבעה את מחיר האמנציפציה הסוציאלית, וכן, היאוש של הדור הישן והמבוכה של הדור הצעיר. הצליחו כמעט בכל ערי גרמניה הגדולות. סתמו את המקואות, סגרו את החדרים ואת הישיבות, בטלו לגמרי את הכשרות, מינו כמרים להטיף בבתי-כנסת שנהפכו לתיפלות, יסדו בתי-ספר כדי להוציא מלבם של ילדי ישראל כל ניצוץ יראה ואמונה, והעמידו בראש ה"קהלות" אנשים אשר רק איזו טיפות מים חסרו להם מלהיות נכרים גמורים. לצעקת ה"אורתודוקסים" לא הטו אוזן, כי כלם היו בעיניהם "חשוכים", אשר למצוה גדולה נחשב להאיר את חשכם.
ב. אגרות צפון ב
הענינים האלה עוד בימי נעורי לקחו לבבי וכל מעיני שמתי בהם; גדלתי בבית הורים נאורים מחזיקים במעוז דת קדשנו ועוד בשחר טל ילדותי הוד קול ספרי התנ"ך ודבריהם, החוצבים להבות אש-דת, שמעה אזני ואקשיב רב קשב, והמה הוליכוני הביאוני, עת גמלו כשרונותי, ולבי ראה חכמה ודעת, אל חדרי התלמוד ונושאי כליו; הן ידעת גם ידעת, כי לא מסבות ומקרים חיצונים עוררוני לבחור במשרת הרבנות ולכהן בה, רק חפץ פנימי ומטרה בחיים.
ג. שם י
בנימין אהובי! כאשר תגביה רוחך על מרום רעיון תעודתך, ומשמה תביט על התורה, שעלינו למצוא בה, כי תכלכל בקרבה תכנית הרעיון הזה בפועל, והנה מתלאה! חיל ורעדה יאחזוך בחשבך, כי זה הוא רצון ה'; אינך רואה גם את המפעל שלמענו נקראת; אך תפלה, צקון לחש וחיי התבוננות על כל מצעדי רגליך; ונוסף לזה מצות וחובות כאלה אשר אין בהם כל רוח ונגד השכל הישר הנמוך! ואיך? אהובי, אם הלחץ והדחק מרבה להכיל בשנות מאות רבות והמון התלאות לא הועילו באחרונה רק להציל חיצוניות התורה, אבל הרוח לא מצא מקום עמדתו? אם ישראל נגרש מהחיים וזר ומוזר היה לתבל, השקפותיו על החיים והתבל כלא היו, ובעת האחרונה לא הביא עוד דבר נכבד בהבנת מושג התורה — ויחשוב עצמו למאושר בזה, כי הציל רק חיצוניותה? אם רוח תועה אחז בחוקי החיים ויהפכם לחנוטי מצרים, ומפחד פן תביא תעופת הרוח איזה שגיאות, גרש את הרוח המרחף על החוקים... אם נוסף לזה מערכה בלתי מובנה, אשר על פיה ישפל הרוח, ועוד יתגשם על ידה, וכל הנקרא בשם פעולות האדם חיצוניות ופנימיות תשיג בתור מוכניות (מעכאנישעס) תנועות חומריות (דינאמישעס) לבנין עולם בסודות נעלמים, מבלי הבין כי עליהן להיות נסיונות חנוך הרוח ומולידי החיים — ולפעמים השפלו להיות בתור קמיעות ולחשים. - ואתה, בנימין, תשיג ממנה יהדות בלתי מובנה ובמושגים זרים ורק שברי ידיעות?
אבל התאושש ידידי, שכח את אשר ידעת מזה ושמע כמו לא הקשיבה אזנך מזאת מעולם, ואז מלבד כי שלום תעשה לך עם התורה הזאת, עוד תראה ונהרת להשכיל אף לדבוק בה באהבה בלב ונפש, וכל חייך יהיו תכנית התורה הזאת... כל השקפה היא לי תוצאת הגיון ולמוד רב במשך כמה שנים בתנ"ך, ש"ס ומדרש, על כל פרט ועל כל צעד יש סעד וסמך לזה בגמרא. אם נבין רק דבר לאשורו ועל כל צעד נשאל: מה שמעתי בזה? מה היא מושג הדבר? מה היא תעודתו? איזה פעולה לשם אות נערכה?
ד. שמש מרפא סימן מו
והנה תודה לא-ל שהגיעה עכשיו ההחלמה למצב החולני של יהדות אשכנז, עם מתן חוק הפרישה שנחקק בעזרת השם ביום ה' אב תרל"ו, וכל אדם רציני שאיננו מתייחס לעניני דת כמו אל משחק צורות בעלמא ובלתי משמעותי, צריך להעריך את ההישג הגדול הזה. מי שמעכב מהיום את הפרישה מן הקהילה הרפורמית מעכב את גאולתנו הרוחנית.
רצוני להדגיש כי לא מדברים על הפרישה ממשא ומתן הרגיל עם אנשים אלו שאין אנו בדעה אחת עמהם... הפרישות שאנחנו מתכוונים לה היא פרישות ממינות ואפיקורסות, רוצה לומר במה שהוא היפך האמת והתורה והמסורה.
ה. שמש מרפא סימן עט, בענין סידור קידושין בבית הכנסת
לכבוד הרב ... הנה אלי כתב מאת אקרו"ט דקהילתו יצ"ו, והציעו דבריהם לפני אודות סידור קידושין בביהכ"נ אשר מעלותו נר"ו לא רצה להתירו. ואקרו"ט כתבו כי בעשיית החופה שם ברחוב בסיבות יהודים ואם כן רוב פעמים נעשו דברים שאינם כהוגן ולעג וקלס המה בגוים, וגם נקיות המקום לפעמים איננו כדינא. וחתנים וכלות מקהילתו עומדים על דעתם ומבקשים לקשר בריתם בביהכנ"נ לאמור, אם יהיה איסור בדבר מדוע הותר בשאר קהילתו מדינתנו... הנלענ"ד טוב וישר הוא למחול בזה על כבודו הרמה להיות נענה להם בענין הזה, אשר כפי עניות דעתי אין בו שמץ איסור, אלא אדרבה נאה ויאה לברך ברכות יוצר האדם בבית יוצר האדם. הלא עשית חופה בביהכ"נ הוא מנהג ישן נושן מנהג קדמונינו גאוני קדם...
ואם כן אחרי אשר ביררנו שאין איסור בדבר, אשימה נא דברתי אל מכ"ת נר"ו. נהיה עמוד ברזל וחומת נחושת לכל המתפרצים בעם בכל אשר יש בו באמת נדנוד עבירה והריסת הדת, אבל בכל דבר שאין בו שמץ איסור נהיה רך כקנה ולא נקשה ערפנו, אז גם לתוכחתנו על עוון יטו אוזן.

סיפור: מצות ביכורים
חידה: מה זה וידוי מעשרות?

מנהג אכילת הסימנים בראש השנה הוא מנהג עתיק יומין, אשר אביי מעיד על קיומו כבר בבבל לפני כ1700 שנה.
בגמרא לא מוסבר, כיצד יכולים הסימנים להועיל – האם אכילת גזר תגרום לגזר דיננו להגזר לטובה, או אכילת תמרים תכלה את אויבינו?
במפרשים אנו מוצאים הסברים שונים, וכאן ראינו שלש גישות:
1. ריבוי שמחה – רב האי גאון רואה את מנהג הסימנים כנובע מדבריו של נחמיה בעת שיבת ציון, לפני כ2500 שנה. לאחר שעזרא ונחמיה קראו לפני העם מספר התורה בראש השנה, הבינו האנשים עד כמה הם רחוקים מקיום המצוות, ונבהלו מאימת יום הדין. נחמיה שכנע אותם לאכול ולשמוח ולבטוח בקב"ה שיגזור את דינם לטובה.
רב האי גאון הסיק מכאן שתי מסקנות:
(1) לא נכון לצום בראש השנה, אלא יש לשמוח בהשם.
(2) חשוב לעשות מעשים משמחים בראש השנה, ואכילת דברים מתוקים ושמנים מעלה את השמחה – ומכאן הגיע מנהג הסימנים.
2. הסימנים כתפילה – בכיוון אחר נקט רבינו מנחם המאירי, שחי בפרובנס לפני כ700 שנה. לדעתו, הסימנים נועדו לעודד את האדם להתפלל לקב"ה ולבקש ממנו. בעל השפת אמת מפתח את הרעיון, וטוען כי מכיוון שבראש השנה לא שייך לבקש על צרכי העולם הזה אלא רק על מלכות שמיים, אנו מבקשים לרמוז על צרכינו בצורה עקיפה – על ידי הסימנים.
הסימנים כתחילתה של שנה טובה – לבסוף ראינו את דברי המהר"ל, המקשר את מנהג הסימנים לשיטתו של הרמב"ן לגבי מעשים המלווים נבואה. לדעת הרמב"ן, מעשים כאלו מהווים את תחילת התגשמות הנבואה, ולכן עושים אותה לממשית יותר. בצורה דומה, כאשר אנו לא רק מאחלים זה לזה שנה טובה, אלא גם מתחילים אותה בפועל על ידי מאכלים וסימנים טובים, אנחנו כבר עולים על הדרך המובילה לשנת שלום ושמחה.

וְעַתָּה אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים: אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב: הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו: וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת: בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא: וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת: וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה: פ הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר: יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת: פ וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם: וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ: וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד: כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ אָמַר ה' צְבָאוֹת וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ: ס הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי ה' וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט:

א. הקדמת ר' ישראל משיקלוב לפאת השולחן
ושמעתי מזקן א' מורה הוראה. ..שבא גאון א' ממרחקים לקבל דברי אלקים חיים מרבינו ושאל לרבינו ודאי אדוני יודע שמות כל בני אדם איה הם בתורה שבכתב... והשיבו הן, ושאלו שם של רבינו היכן הוא והשיבו יוצא מפסוק אבן שלמה וצדק - אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ ... אבן שלמה הוא אליהו בן שלמה וכמו שאלף הוא פלא ונעלם כך תורתו ג"כ נסתרת ונעלמת ולכן שמו בהעלם בר"ת.
ב. הקדמת בני הגר"א לביאור לשו"ע או"ח

ג. הקדמת הגר"ח לביאור הגר"א לספרא דצניעותא
ובספר יצירה היתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ועמקות נורא כי הצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחות מחולפות בספר יצירה ואמר לי גירסתו הברורה כגירסת האריז"ל ורק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האריז"ל בדפוס
אמרתי לו מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם. השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם ובעוד באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז. ושאלתיו בן כמה היה אז והשיב שהיה קודם י"ג שנה.
ד. הקדמת ר' ישראל משיקלוב לפאת השולחן
לא יכולתי להתאפק מלהודיע סיפור אמיתי נפלא אשר שמעתי מפה קדוש תלמיד מובהק של רבינו הקדוש רב חביב נוח נפש צדיק הרב הה"ג החסיד המקובל הגדול המפורסם בעולם כבוד מו"ה מנחם מענדיל זללה"ה מירושלם ת"ו בעהמ"ח עשרה ספרים קדושים בנסתרים והמה בכתובים והיה בעת שימש לפני רבינו הגאון נ"ע בהיותו בק"ק סערהייא בשעה שסיים פירושו על שיר השירים שקיבל ממנו והוה בדיחא דעתיה ושמח בשמחת תורתו הק'. ויקרא למחותנו הגאון הרב דסערהייא ז"ל. ולבנו הגדול הרב המפורסם מוהרי"ל ז"ל. וצוה לסגור חדרו והחלונות סוגרו ביום והדליקו נרות הרבה. וכאשר סיים פירושו נשא עיניו למרום בדבקות עצומה בברכה והודאה לשמו הגדול ית"ש. שזיכהו להשגת אור כל התורה. בפנימיותיה וחוצותיה. כה אמר כל החכמות נצרכים לתורתינו הק' וכלולים בה וידעם כולם לתכליתם והזכירם חכמת אלגעבר"ע ומשולשים והנדס"ה וחכמות מוסיק"ה ושיבחה הרבה. הוא הי' אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוים וסודות תיקוני הזוהר א"א לידע בלעדה ועל ידה יכולים ב"א למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה סדות הביא מרה"ע מהר סיני והשאר מורכבים וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדה מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה וכן חכמת הכישוף אשר ידעוה הסנהדרין והתנאים והזהירו שצריך ללמדה כמוזכר בש"ס על ר"א ור"י בנטיעת קישואין ועקירתן וידעה רק הי' חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשים מפני שהם ביד הגוים הכפריים לא היה יכול ללמוד גמר מעשים מרוב מפנקותי'. ועל חכמת פילוסופיא אמר שלמדה לתכליתה. ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים והם שבעים כחות שבאדם כמו שכתוב בפי' רבינו על ישעי' (יא א) ע"פ ויצא חטר מגזע ישי וגומר ועוד דבר א' והשאר צריך להשליכה החוצה. אח"כ אמר כי ב"ה כל התורה כולה שניתנה בסיני ידעה לתכליתה וכל הנביאים וכתובים והמשניות ותורה שבע"פ היאך גנוזים בה ולא נשאר לו שום ספק באיזה הלכה וסוגיא בכל התורה לעת זקנותו וידע כל תושבע"פ וכל הפוסקים עד האחרונים שעל הש"ע ובררם והגיה אורות מאופל השיבושים ועשאן כסולת נקייה מהפסולת. ובנסתרות כל אשר יש בידינו הזוהרים ות"ז ומ"י וכתבי האר"י ז"ל והפרד"ס גמרם וידעם לתכליתם בנקיון מן פסולת השיבושים רבים שעלו בם קמשונים והגיהם בראיות ברורות כשמש, רק שני דברים חמורים בסתרי תורה שבזהר היו מוקשים אצלו ואמר לפניו איה מקומם ואלו הוה ידע מי שיודעם היה הולך ברגליו אליו וממתין בזה על משיח צדקינו ובזה סיים.
ה. 'כחו של יחיד', בתוך: מורשת הגר"א, נאת הרב אליקים קרומביין
מה ניתן ללמוד מן התיבות הללו על תפקידו של ר' אליהו מווילנא עלי אדמות?
על פי מסורת תלמידי הגר"א, התשובה לכך מונחת לא כל כך בפסוק עצמו, אלא במיקומו. הציווי "אבן שלמה וצדק יהיה לך" - כחלק מפרשת מידות ומשקלות - מופיע כמעט בסוף פרשת "כי תצא". מיד לאחר מכן, מצווה התורה "זכור את אשר עשה לך עמלק", ובהמשך – היא פוקדת למחות את זכרו של הצורר "כאשר יניח ה' לך מכל אויביך מסביב". ואז נפתחת פרשה חדשה: "והיה כי תבא אל הארץ... וירשתה וישבת בה" – מצוות ביכורים.
העולה מכאן הוא שהגר"א ממלא תפקיד של מבשר, מנחה וממריץ את בוא תקופת הגאולה של עם ישראל!