דרשות, שיעורים, ודברי תורה מרב ברוך וינטרוב ובית הכנסת מבשר ציון

סיפור: מתי השם יתן תורה לעם ישראל?
חידה: איזו שמועה שמע יתרו שגרמה לו לבוא לעם ישראל?

המנהג לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות, כמו גם ההתנגדות למנהג זה, עתיקים מאד. החשש היה שמא נתינת כבוד יתר לעשרת הדברות תביא את בני האדם לחשוב שעשרת הדברות, שנתנו במעמד המרשים של הר סיני לעם כולו, מחייבות יותר מאשר שאר המצוות, שנתנו באופן צנוע יותר באהל מועד לאזניו של משה.
בלימוד ראינו שלשה טעמים שהעלו הנוהגים לעמוד, כדי להסביר מדוע עמידתם לעשרת הדברות אינה מחסרת מן הכבוד לשאר התורה:
1. קריאת עשרת הדברות היא למעשה שחזור של מעמד הר סיני, ולכן העמידה אינה לכבוד עשרת הדברות אלא לכבוד השכינה המתגלה. אמנם, יתכן שנימוק זה שייך דווקא לקריאה של שבועות, ולא לקריאת עשרת הדברות כאשר היא חלק מהקריאה הרצופה בתורה.
2. עשרת הדברות כוללות בתוכן את שאר המצוות, כשיטת רבינו סעדיה גאון, ולכן עמידה להן היא למעשה עמידה לכבוד התורה כולה. אם כך אין כאן פגיעה בכבודן של שאר המצוות, אלא להיפך, כיבוד נוסף שלהן.
3. לבסוף, ראינו שר' משה פיינשטיין הסביר שהעמידה אינה לכבוד גילוי השכינה או לכבוד עשרת הדברות עצמן, אלא לכבוד עם ישראל שהתעלה למדרגה בה הוא יכל לקבל את עשרת הדברות. הבנה זו מתאימה להצעתו של הרב עובדיה יוסף, שלקריאת עשרת הדברות יעלו רב ותלמיד חכם, וכך יתלכדו העמידה לכבודו ולכבוד עם ישראל שקבלו את עשרת הדברות.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם: וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים: ויאמר וָאֹמַר לָהֶם לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד הֵם עֹמְדִים יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת וֶאֱחֹזוּ וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ: וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם: וַיִּתֵּן אֱלֹהַי אֶל לִבִּי וָאֶקְבְּצָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים וְאֶת הָעָם לְהִתְיַחֵשׂ וָאֶמְצָא סֵפֶר הַיַּחַשׂ הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה וָאֶמְצָא כָּתוּב בּוֹ: פ אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ: הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי נְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל: ...
וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה: וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם: פ וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם: וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה: וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עָמְדָם: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: ס וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם: ס וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: פ וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט: פ

א. יד דוד, הקדמה
אמר יוסף דוד בן א"א מורי ורבי הרב החסיד מוהרר יצחק זינצהיים זלה"ה שהי' אב"ד בק"ק טריר ובק"ק נידרענהיים מנוחתו כבוד. פתח דברי ברכות והודאות למלך עולם ומלואו, בחסדו ברא מין האנושי בצלמו. ובחר בישראל עמו. ונתן לנו תורת אמת תורת חיים שעשועים מעשה ידי אמן. היא חיינו ואורך ימינו. והשפיע מחכמתו ליראיו והיא המחזקת ידינו בגלות המר והנמהר הזה. ולי עבדו הטה חסדו. ושם חלקי מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות. אחת היא יונתי תמתי בה חסיתי מנעורי אשר נתגדלתי על ברכי א"א מו"ר הנזכר. אשר שמש כמה רבנים מובהקים ארזי הלבנון בעלי תריסין. והוא הדריכני מנעורי בלימוד הישר והמושכל מיוסד על דרכי עיון האמיתי בש"ס... ואשר לא ניסה באלה דרך עיון הישר. לעולם לא יוכל להוציא דין לאמיתו. ובדרך הזה הלך עמי מר אבי הרב זצ"ל. ותהלה לאל עשה והצליח. ויוצא ציץ ויגמל שקדים על דרכי התורה עד זמן חתונתי שהייתי כבן עשרים שנה. כבר למדתי אצלו כל הש"ס חוץ מסדר קדשים...
ואחרי כן ברב חסדו ה' ישבתי באהלי התורה מתוך הרוחה. אין לי מחסור בעסקי העוה"ז ושמרתי מזוזות פתחי התורה מתוך הרחבת הלב. וה' גמל עמי חסדו להיות מתמיד עליה כפי יכולתי. ואמרתי אז עת לעשות להתחיל הש"ס פעם שנית עם הפוסקים בעיון רב הדק היטב ולירד לעומקה של הלכה. ואת אשר חנני אלדי' כתבתי לי למשמרת. וכמה דברים הרציתי לפני א"א ע"ר זצ"ל ואמר יישר.
ובהיותי כבן שלשים כבר עלה בדעתי לחבר חיבור על הד' טורים כעין חיבור הרב כנסת הגדולה ויד אהרן...
ובשנת תצליח (1778) נפתחו דלתי בית המדרש הגדול ההוקם בעיר בישא ע"י גיסי הגביר המנוח המרומם כ"ה נפתלי הירץ מעדלסהיים זצ"ל הוא הגבר אשר הקים עולה של תורה ושמו יצא בכל המדינות גודר גדר ועומד בפרץ בת עמו. גדלו ורבו מעשיו במלאכת שמים הן בעבודת גופו לפני מלכים יתיצב ושם נפשו בכפו והציל רצוצים למות פדה מני שחת. הוא ביטל את המעוררי' ואת הצוערים והסיר חרפה מעל עם ה'. והן בממונו צדקתו עומדת לעד. השכיל אל דל ונפשות אביונים השביע. והלך לפניו צדקתו. וכבוד ה' אספו בטרם באו ימי הרעה בשנת תקנ"ד דרך גבר בעלמא דקשוט קאי מנוחתו כבוד תנצב"ה א"ס. ואז התחלתי הש"ס פעם שלישית עם חבירים מקשיבים לקולי בעיון נמרץ. ואמרתי הנה עת דודים לסדר חיבורי על הש"ס תחילה ולהציע לפניהם כל דבר הקשה. ולמדנו יחד עד שנת ברחמים רבים (1792) שאז הלחץ והרעש מלחמה גברו. והכריחו אותנו ללכת לעיר שטראסבורג. והיינו עוסקים ביחד עד סדר קדשים:
ג. שו"ת יד דוד, לד
לקדר השם בספר תורה, הנה בזה מערכה מול מערכה, ובספרי ליורה דעה הבאתי שו"ת האוסרים... אף על פי שדעת הגאון מורנו הרב אברהם ברודא היה להתיר והנהיג כן, אני מעולם לא התרתי. אמנם במקום שאין ספר תורה אחר, ואין שם סופר מומחה לכתוב יריעה שלמה, יש להתיר הקדירה, והמתיר יש לו על מה לסמוך. ונהגו לקדור עמו תיבה לפניו או לאחריו שלא יראה כקודר השם. וצריך להשימו בכלי חרס ולקברו בקברות. וכן עשינו מקרוב בחתיכות ספרי תורה שבאו מימי הבהלות והיו בידי גויים ולקחנום וקברנום בכלי חרס בבית הקברות.
ה. שאלות נפוליאון לסנהדרין, מתוך מכתב ר' ישמעאל ממודינא
1. ראשון לציון שאול שאל האיש , אדוני הארץ , אם מותר לישראל לישא הרבה נשים?
2. אם על פי הדין תורה יש רשות ביד כל אדם לגרש את אשתו ואם הגט הוא גט בלא הפסק הדין של ערכאות שלהם , נגד הדת ניתנה בקודיסי של פרנציא ?
3. אם הישראלית תוכל להתחתן עם הנוצרי והנוצרית עם הישראלי , או אם הדין נותן לפי דתינו שישראלים לא יוכלו להתחתן כי אם ביניהם?
4. לפי דעת האומה הישראלית חשובים בעיניהם הצרפתים כאחים או נכרים ?
5. בין הכי ובין הכי מה הם ההנהגות , שהדת העברית מצוה להתנהג עם הצרפתים שאינם מאומתם ומדתם ?
6. אם היהודים שדרין במדינת צרפת והמלכות נוהגים עמהם כשאר בני מדינתו , אם הם חושבים מדינת פראנציא כמו עיר לידתם ואם חייבים לעמוד על הפרץ להגן על המדינה . וכן אם חייבים לקיים דתי המלכות והקוידיסי מדיני שלהם ?
7. מי הוא המכתיר בכתר הרבנות חכמיהם ומוריהם ?
8. איזה משפט מדיני (סמכות וכפיה) נוהגים הרבנים שלהם בקהל עדתם ?
9. מינוי הרבנים והנהגות מדיניות שלהם הנ"ל הוא מכח ציווי הדת או מנהג בעלמא?
10. אם דת יהודית אוסרת לבני ישראל שום אומנות ?
11. אם הדת יהודית אוסרת לישראלים ליקח רבית זה מזה ?
12. אם אסור לפי דיני ישראל ליקח רבית משלא מבני עמינו?
ו. תקנות הסנהדרין, נישואין
הסנהדרין חשבו למשפט כי ראוי והגון לעת כזאת לקרב המדות בעניני הזיווג בין מנהגי ישראל לחקי מלכיות צרפת ואיטאליה ובהתבוננם כי כלל גדול אמרו דינא דמלכותא דינא בענינים המדיניים. [על כן] מודיעים ומבארים... כי מכח דתי מלכיות צרפת ואיטאליה אין הנשואין קיימים אם לא נעשו מתחלה לפני פקיד העיר, הנקרא אופיציאל ציוויל.
לכן בכח הנתן להם גוזרים: כי חובה על כל בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליה להיות בעיניהם הנישואין הנעשים על פי חקי המדינה בשתי המלכיות ההנה, נישואין מחייבים במה שנוגע לעניינים המדיניים. ומזה הטעם אוסרים לכל רב ומורה צדק, ולכל בר ישראל משתי המלכיות הנזכרות , לסדר חופה וקדושין אם לא יתברר להם מקודם שכבר נהיה הקשר לפני האופיציאל ציוויל, כפי נימוסי המדינה. הסנהדרין מבארים עוד, כי הנישואין בין בני ישראל ובין אשר לא מבני ישראל, המה הנעשים כסדר חקי המלכות הנקרא קודי ציוויל, קיימים לחיוב עניינים המדיניים, ואף על פי שהוא מן הנמנע שיהיו קדושין תופסים בהם כדת משה, לא יוטל עליהם עונש חרם.

סיפורו של נחשון בן עמינדב - המעז מנצח!
חידה - איך המתיק משה את המים?

מה משמעות הסיפור של השלכת העץ למים במרה (מקור א)? ומה הקשר בינו לבין החוק והמשפט ששם השם לבני ישראל?
ניתן לראות במפרשים שלש קבוצות:
לימוד טבעי פיזי (מקור ב,ג); לימוד חברתי מידותי (מקור ד,ה); לימוד תורני-רוחני (מקור ו,ז)
יתכן שהקב"ה לימד דבר אחד וכל אחד הבין כערכו; ניתן למצוא את שלש הקומות בכל המצוות שחז"ל סבורים שניתנו במרה (מקור ח), למעשה, יש מקום לראות את שלש הקומות הללו ברבות מן המצוות בכלל, וכפי שהסביר הרמב"ם במורה הנבוכים ח"ג פרק כז.
א. שמות טו
וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַֽיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.
ב. רבי יוסף בכור שור
ויורהו ה' עץ – אם היה רצונו של הקב"ה, בלא עץ היה יכול להמתיק. אלא דרכו של הקב"ה לעשות ניסיו על דרך העולם, שמשימין המינין המתוקין בדבר מר להמתיקו.
ואז שם לפניו חק ומשפט – מזון, כמו ואכלו את חוקם (בראשית מ"ז:כ"ב).
כי אני ה' רופאיך – כמו שהרופא שומר מאכל האדם ומתקנו שלא יבא עליו שום חולי, כן אני אשמור אותך שלא תבא לידי חולי, כמו שהמתקתי לך המים שלא יזיקו לך. וכן הזהיר הקב"ה על ישראל נבילות, שקצים, ורמסים, ובהמות טמאות, ועופות טמאים ודגים טמאים, שהם מזיקים וממאיסים גופו של אדם, כי האוכלם נמאס ומזוהם. וגם הפרישם מנגעים, ומזבין ומזבות, ויולדות ונידות, ומנבלת אדם ובהמה, ומנגעי אדם ובתים ובגדים, שכל אילו מביאין אותם לידי זיהום.... וזהו כי אני ה' רופאך שאפרישך מכל המיאוסין הללו, כי המיאוס מביא את האדם לידי חליות.
ג. רבנו בחיי
ויש שפירשו: "שם שם לו חק ומשפט" שלמדו הקדוש ברוך הוא חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם, לפי שיש מהם עשבים מחיים וממיתים. ויש מהם מרפאים, ויש מהם מחליאים. ויש ממתיקים את המר, ויש שממררים את המתוק, וכל זה בין בטבע בין בסגולה. וזהו לשון: "חק ומשפט", חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו:
"ושם נסהו. הצמח הזה", ולכך אמר "אם שמוע תשמע בקול ה' א-להיך" כלומר: אף על פי שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם, אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל ובקשת הרחמים אין לך לזוז ממצות התורה "כי אני ה' רופאך" ולא הצמחים.
ד. רמב"ן
על דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים, שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא "חק"... ויקרא "משפט" בהיותו משוער כהוגן... או שייסרם בחקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין שצוה בתורה: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע".
וכן ביהושע נאמר: "ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם" (יהושע כד כה), אינם חקי התורה והמשפטים, אבל הנהגות ויישוב המדינות...
ה. איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר, הרב יעקב מדן
עדיין לא נתבאר עניינו של ה"חוק" שניתן במרה. להבנתנו, המלה "חוק" - עניינה כאן הוא מידה קצובה, ובעיקר מנת מזון קצובה. בעת שהומתקו מי הבאר, קבע ה' חוק - מכסה ומידה - כמה מים זכאי כל אדם לשאוב עבור עצמו, עבור משפחתו ועבור מקנהו. בלא קביעת מנת חוקו של כל אחד ממי הבאר, קשה לתאר את שעלול היה לקרות כאשר שישים ריבוא אנשים צמאי מים, לאחר שלושה ימי הליכה במדבר, היו מתנפלים על המים, הם ומשפחותיהם ומקניהם. ה"חוק" (= המכסה) חייב "משפט" - היינו, קביעה בפועל של מכסת כל משפחה. במרה הועמד לראשונה אספסוף העבדים, שיצאו זה עתה לחירות ואשר לא הכירו איש את רעהו, במבחן של כבוד הדדי, של התחשבות בזולת, ובעיקר - של משמעת. כל אלו הם מושגים ראשוניים ויסודיים בדרך לבניין חברה מתוקנת, עַם ולאום; מושגים ראשוניים בדרך לחירות. מבחנה של החירות אינו ביכולתו של אדם לעשות ככל העולה על רוחו, אלא ביכולתו לפעול כרצונו ומתוך בחירה חופשית, ויחד עם זאת - להישאר אדם במובן המוסרי, האנושי והתרבותי. לכן, זהו גם מבחנם של חברה בת-חורין ושל עם בן-חורין.
ו. מכילתא
וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים - דורשי רשומות אמרו ולא מצאו מים. דברי תורה שנמשלו למים... לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו, ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי...
ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים - דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה...
ז. אברבנאל
היותר נכון בעיני הוא שמפני שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לתת להם בסיני תורה ומצות הוצרך במסעות הראשונות האלה להביאם בצרות ומצוקות באופן שיתחננו לפניו והוא ימלא את צורכם וידעו כי יש א-להים בישראל שהוא המוציא נוזלים מסלע וגם לחם יוכל תת כי הכל בידו כחומר ביד היוצר ובזה יקנו למוד מועיל שבצר להם ישחרונהו וימצא להם. הנה אם כן להדריכם בשלמות האמונות והדבקות עמו יתברך צריכים לקבול התורה והביאם בנסיונות אלה...
ח. מכילתא
שם שם לו חק ומשפט - חק זה השבת ומשפט זה כיבוד אב ואם דברי רבי יהושע רבי אליעזר המודעי אומר חק אלו עריות... ומשפט אלו דיני אונסין ודיני קנסיות ודיני חבלות.

וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ כִּי בָנִיתִי אֶת הַחוֹמָה וְלֹא נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ גַּם עַד הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים: וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ וְהֵמָּה חֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה: וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים לֵאמֹר מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם: וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְבַּע פְּעָמִים וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה: ס וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת נַעֲרוֹ וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ: כָּתוּב בָּהּ בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגַשְׁמוּ אֹמֵר אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד עַל כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וְגַם נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר מֶלֶךְ בִּיהוּדָה וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו: ס וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם: כִּי כֻלָּם מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה וְעַתָּה חַזֵּק אֶת יָדָי: וַאֲנִי בָאתִי בֵּית שְׁמַעְיָה בֶן דְּלָיָה בֶּן מְהֵיטַבְאֵל וְהוּא עָצוּר וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ: וָאֹמְרָה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל וָחָי לֹא אָבוֹא: וָאַכִּירָה וְהִנֵּה לֹא אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ: לְמַעַן שָׂכוּר הוּא לְמַעַן אִירָא וְאֶעֱשֶׂה כֵּן וְחָטָאתִי וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע לְמַעַן יְחָרְפוּנִי: פ זָכְרָה אֱלֹהַי לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי: וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם: פ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת: גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עַל טוֹבִיָּה וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם: כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַח וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה: גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי:

סיפור: הבטחות צריך לקיים!
חידה: מה אנחנו אוכלים כדי לזכור את יציאת מצרים?

מכת בכורות אינה רק המכה האחרונה בעשרת המכות, אלא
גם המכה החשובה ביותר, והיחידה מבין המכות שישנן מצוות
מיוחדות המכוונות לזכור אותה. למדנו על מכת בכורות משלש
זוויות שונות:
1 .מדוע דווקא מכת בכורות הכניעה את פרעה – נראה
שהבכורות היו בעלי תפקידים פוליטיים וחברתיים בממלכה
המצרית. מכת בכורות פגעה באליטה של החברה המצרית,
ולפי המדרש אף הביאה למלחמת אזרחים בתוכה, כאשר
הבכורות ניסו להתקומם ולשחרר את העברים על להציל את
נפשם. לאחר מכת בכורות, יתכן מאד כי מנגנון המדינה
המצרי לא יכל יותר להחזיק את העברים כעבדים, ופרעה –
שהיה בכור בעצמו על פי חז"ל – איבד את רוח הלחימה
שלו.
2 .תפקידם הדתי של הבכורות – מלשון הפסוקים עולה,
שהבכורות לא היו רק בעלי תפקידים פוליטיים במצריים,
אלא גם בעלי חשיבות דתית, והריגתם נחשבת כ'עשיית
שפטים' באלהי המצרים. המכילתא מספרת כי בבתי
המצרים היו פסילים בדמות הבכורות, אותם היו המצרים
עובדים. הכלי יקר מקשר את אהלהת הבכורות עם עבודתם
של המצרים לטלה, שהוא המזל 'הבכור' של השנה. לאור
הקדושה האלילית שיחסו המצריים לבכורות, ברור מדוע
התורה דרשה להקדיש את הבכורות כולם לה'.
3 .לבסוף, מסתבר שמכת בכורות נועדה לא רק כלקח למצרים
אלא בעיקר לעם ישראל – מותם של בכורי מצרים מהווה
את מותה של המערכת המצרית, מערכת שמבוססת על
ראשוניות פיזית ועל כח בוטה. בתפיסתם, מי שחזק מספיק
על מנת לשעבד את אחיו, ראוי שיעשה כך. מותם של
בכורות מצרים פתח את הדרך לעלייתה של התפיסה
העברית ההפוכה – הבכורה אינה שייכת לראשוניות
החומרית והכחנית אלא דווקא לאחרית השכלית, התבונית
והמוסרית.

וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים: וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה: וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב: וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵנוּ: וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים: וַיִּחַר לִי מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ בְּאָחִיו אַתֶּם נשאים נֹשִׁים וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה: וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר: ס ויאמר וָאוֹמַר לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ: וְגַם אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְדָגָן נַעַזְבָה נָּא אֶת הַמַּשָּׁא הַזֶּה: הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם: וַיֹּאמְרוּ נָשִׁיב וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר וָאֶקְרָא אֶת הַכֹּהֲנִים וָאַשְׁבִּיעֵם לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה: גַּם חָצְנִי נָעַרְתִּי וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל אָמֵן וַיְהַלְלוּ אֶת ה' וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה: גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲנִי וְאַחַי לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי: וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים: וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ וְכָל נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל הַמְּלָאכָה: וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ וְהַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ עַל שֻׁלְחָנִי: וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד שׁוֹר אֶחָד צֹאן שֵׁשׁ בְּרֻרוֹת וְצִפֳּרִים נַעֲשׂוּ לִי וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים בְּכָל יַיִן לְהַרְבֵּה וְעִם זֶה לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי כִּי כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל הָעָם הַזֶּה: זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה: פ