דרשות, שיעורים, ודברי תורה מרב ברוך וינטרוב ובית הכנסת מבשר ציון

סיפור - למה בני ישראל בונים את המשכן ולא השם?
חידה - למה ניסן צריך תמיד להיות באביב?

סיפור: למה עבדו ישראל לעגל?
חידה: למה שבר משה את הלוחות?

וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים: וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם: פ וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בִּירוּשָׁלִָם וּבְעָרֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה: וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִבְּנֵי יְהוּדָה וּמִבְּנֵי בִנְיָמִן מִבְּנֵי יְהוּדָה עֲתָיָה בֶן עֻזִּיָּה בֶּן זְכַרְיָה בֶן אֲמַרְיָה בֶּן שְׁפַטְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מִבְּנֵי פָרֶץ: וּמַעֲשֵׂיָה בֶן בָּרוּךְ בֶּן כָּל חֹזֶה בֶּן חֲזָיָה בֶן עֲדָיָה בֶן יוֹיָרִיב בֶּן זְכַרְיָה בֶּן הַשִּׁלֹנִי: כָּל בְּנֵי פֶרֶץ הַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלִָם אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה אַנְשֵׁי חָיִל: ס וְאֵלֶּה בְּנֵי בִנְיָמִן סַלֻּא בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן יוֹעֵד בֶּן פְּדָיָה בֶן קוֹלָיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה בֶּן אִיתִיאֵל בֶּן יְשַׁעְיָה: וְאַחֲרָיו גַּבַּי סַלָּי תְּשַׁע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: וְיוֹאֵל בֶּן זִכְרִי פָּקִיד עֲלֵיהֶם וִיהוּדָה בֶן הַסְּנוּאָה עַל הָעִיר מִשְׁנֶה: פ מִן הַכֹּהֲנִים יְדַעְיָה בֶן יוֹיָרִיב יָכִין: שְׂרָיָה בֶן חִלְקִיָּה בֶּן מְשֻׁלָּם בֶּן צָדוֹק בֶּן מְרָיוֹת בֶּן אֲחִיטוּב נְגִד בֵּית הָאֱלֹהִים: וַאֲחֵיהֶם עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לַבַּיִת שְׁמֹנֶה מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם וַעֲדָיָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן פְּלַלְיָה בֶּן אַמְצִי בֶן זְכַרְיָה בֶּן פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה: וְאֶחָיו רָאשִׁים לְאָבוֹת מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם וַעֲמַשְׁסַי בֶּן עֲזַרְאֵל בֶּן אַחְזַי בֶּן מְשִׁלֵּמוֹת בֶּן אִמֵּר: וַאֲחֵיהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה וּפָקִיד עֲלֵיהֶם זַבְדִּיאֵל בֶּן הַגְּדוֹלִים: ס וּמִן הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָה בֶן חַשּׁוּב בֶּן עַזְרִיקָם בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶּן בּוּנִּי: וְשַׁבְּתַי וְיוֹזָבָד עַל הַמְּלָאכָה הַחִיצֹנָה לְבֵית הָאֱלֹהִים מֵרָאשֵׁי הַלְוִיִּם: וּמַתַּנְיָה בֶן מִיכָה בֶּן זַבְדִּי בֶן אָסָף רֹאשׁ הַתְּחִלָּה יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה וּבַקְבֻּקְיָה מִשְׁנֶה מֵאֶחָיו וְעַבְדָּא בֶּן שַׁמּוּעַ בֶּן גָּלָל בֶּן ידיתון יְדוּתוּן: כָּל הַלְוִיִּם בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ מָאתַיִם שְׁמֹנִים וְאַרְבָּעָה: פ ו
פ וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת: וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמִן חַצְרֵי נְטֹפָתִי: וּמִבֵּית הַגִּלְגָּל וּמִשְּׂדוֹת גֶּבַע וְעַזְמָוֶת כִּי חֲצֵרִים בָּנוּ לָהֶם הַמְשֹׁרֲרִים סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם: וַיִּטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעָם וְאֶת הַשְּׁעָרִים וְאֶת הַחוֹמָה: וָאַעֲלֶה אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת: וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה: וַעֲזַרְיָה עֶזְרָא וּמְשֻׁלָּם: יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּשְׁמַעְיָה וְיִרְמְיָה: ס וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת זְכַרְיָה בֶן יוֹנָתָן בֶּן שְׁמַעְיָה בֶּן מַתַּנְיָה בֶּן מִיכָיָה בֶּן זַכּוּר בֶּן אָסָף: וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל מִלֲלַי גִּלֲלַי מָעַי נְתַנְאֵל וִיהוּדָה חֲנָנִי בִּכְלֵי שִׁיר דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִפְנֵיהֶם: וְעַל שַׁעַר הָעַיִן וְנֶגְדָּם עָלוּ עַל מַעֲלוֹת עִיר דָּוִיד בַּמַּעֲלֶה לַחוֹמָה מֵעַל לְבֵית דָּוִיד וְעַד שַׁעַר הַמַּיִם מִזְרָח: וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ וַחֲצִי הָעָם מֵעַל לְהַחוֹמָה מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים וְעַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה: וּמֵעַל לְשַׁעַר אֶפְרַיִם וְעַל שַׁעַר הַיְשָׁנָה וְעַל שַׁעַר הַדָּגִים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל וּמִגְדַּל הַמֵּאָה וְעַד שַׁעַר הַצֹּאן וְעָמְדוּ בְּשַׁעַר הַמַּטָּרָה: וַתַּעֲמֹדְנָה שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת בְּבֵית הָאֱלֹהִים וַאֲנִי וַחֲצִי הַסְּגָנִים עִמִּי: וְהַכֹּהֲנִים אֶלְיָקִים מַעֲשֵׂיָה מִנְיָמִין מִיכָיָה אֶלְיוֹעֵינַי זְכַרְיָה חֲנַנְיָה בַּחֲצֹצְרוֹת: וּמַעֲשֵׂיָה וּשְׁמַעְיָה וְאֶלְעָזָר וְעֻזִּי וִיהוֹחָנָן וּמַלְכִּיָּה וְעֵילָם וָעָזֶר וַיַּשְׁמִיעוּ הַמְשֹׁרְרִים וְיִזְרַחְיָה הַפָּקִיד: וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים וַיִּשְׂמָחוּ כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שָׂמֵחוּ וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם מֵרָחוֹק: וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת לָאוֹצָרוֹת לַתְּרוּמוֹת לָרֵאשִׁית וְלַמַּעַשְׂרוֹת לִכְנוֹס בָּהֶם לִשְׂדֵי הֶעָרִים מְנָאוֹת הַתּוֹרָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים: וַיִּשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת אֱלֹהֵיהֶם וּמִשְׁמֶרֶת הַטָּהֳרָה וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים כְּמִצְוַת דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנוֹ: כִּי בִימֵי דָוִיד וְאָסָף מִקֶּדֶם ראש רָאשֵׁי הַמְשֹׁרְרִים וְשִׁיר תְּהִלָּה וְהֹדוֹת לֵאלֹהִים: וְכָל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי זְרֻבָּבֶל וּבִימֵי נְחֶמְיָה נֹתְנִים מְנָיוֹת הַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וּמַקְדִּשִׁים לַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם מַקְדִּשִׁים לִבְנֵי אַהֲרֹן: פ

סיפור: למה צריך משכן? האם השם צריך בית?
חידה: מאיפה היה לעם ישראל כסף וזהב לתרום למשכן?

מפסוקי המגילה עולה, שבניגוד לשמחה ולמשתה, שהעם נהג באופן ספונטני, מרדכי הוא שתיקן את מצות מתנות לאביונים. בין המפרשים, אנו מוצאים עמדות שונות לגבי מהותה של מצוה זו:
1. מדובר באותה מצוות צדקה שאנו מכירים משאר השנה – ולכן גם לא צריך לברך עליה ברכת 'שהחיינו' מיוחדת בפורים. מרדכי רצה לחזק את מצות הצדקה בפורים גם כדי לרסן את השמחה הגשמית וגם כדי להראות את עצמת כישלון המזימה של המן לחסל את עם ישראל ולבזוז את ממונם – לא רק שעם ישראל לא אבד, אלא שהוא מסוגל לתת לאחרים!
2. מצוות מתנות לאביונים היא מצוה מיוחדת לפורים, שחורגת ממצות צדקה הרגילה. מטרתה היא לאפשר לעניים ריבוי שמחה וסעודה. לכן יש מן הפוסקים שסברו שלמתנות הניתנות לעניים בפורים אי אפשר להסתפק בפרוטה, כדין צדקה בשאר השנה, ויש צורך בנתינה של סכום המספיק למנה בסעודה.
3. אפשרות שלישית היא שמצוות מתנות לאביונים נועדה לא (רק) להרבות את שמחת העניים, אלא גם לכוון בצורה נכונה יותר את שמחת הנותנים. בדומה לציווי התורה לשתף את הגר, היתום והאלמנה בשמחת החגים, רצה מרדכי לשתף את העניים בשמחת פורים, כך ששמחה זו לא תהיה שמחת הכרס בלבד, אלא שמחתה של שכינה, שכינה שיש בה משום ריבוי ושפע לכולם.

Rabbi Rice came to America to shine the light of G-d in the dark; He paid enormously. Did he succeed in his mission?

סיפור: בננה או בור?
חידה: למה דווקא מחצית השקל ולא יותר?

מדוע אנו קוראים מגילת אסתר? בלימודנו ראינו שלש מטרות שונות, המתאימות לשלש הברכות השונות על המגילה:
1. מצוות קריאה שנועדה להזכיר ולייחד את יום הפורים, בדומה לקידוש על היין בשבת. אם אין ברירה, אפשר לקיים מצוה זו אפילו כשלא מבינים מה אנו קוראים (ובאמת – האם כולנו יודעים מיהם 'האחשתרנים בני הרמכים'?).
כנגד מטרה זו – הקריאה – עומדת הברכה המשותפת למקרא מגילת אסתר ולמקרא שאר המגילות – 'על מקרא מגילה'.
2. מצוות פרסום הנס. המגילה נועדה לפרסם את הנס ולהודות עליו לקב"ה, ובכך היא משמשת גם במקום תפילת ההלל.
כיוון שבמגילה עצמה שמו של הקב"ה כלל לא מוזכר, המגילה יכולה לשמש כהלל בעיקר אם נוסיף לה את הברכה השניה – "אשר עשה ניסים לאבותינו"
3. לבסוף, לקריאת המגילה יש מטרה שלישית – קיום מצות זכרון מחיית עמלק. אמנם, עמלק לא מוזכר בפירוש במגילה או בברכות, אך המנהג שלנו להכות בזמן קריאת 'המן' נועד להדגיש תכלית זו של המגילה.
ואמנם, רבינו דוד אבודרהם הראה שברכת 'הרב את ריבנו' נתקנה בצורה מקבילה למלחמות עם ישראל באויבו הנצחי. כיון שזוהי מצוה על הציבור, ברכה זו ניתנת להיאמר רק במניין.

וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם: וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם: וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם: פ וַיָּקָם עַל מַעֲלֵה הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וּבָנִי קַדְמִיאֵל שְׁבַנְיָה בֻּנִּי שֵׁרֵבְיָה בָּנִי כְנָנִי וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם: וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה: אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ את אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה: וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף: וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים: וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ: וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים: וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ לָתֵת לָהֶם: וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ: וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב וחסד חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם: אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ: וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם: וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר לֹא חָסֵרוּ שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ: וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן: וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וַתְּבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת: וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם וְאֶת מַלְכֵיהֶם וְאֶת עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם: וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב בֹּרוֹת חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל: וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת: וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם: וּכְנוֹחַ לָהֶם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ בָהֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמַע וְתַצִּילֵם כְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים: וַתָּעַד בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל תּוֹרָתֶךָ וְהֵמָּה הֵזִידוּ וְלֹא שָׁמְעוּ לְמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ בָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ: וַתִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם שָׁנִים רַבּוֹת וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ בְּיַד נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת: וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

ד. מכתב לאשר אנשיל רוטשילד (1836)
לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי באתי\ לא בצע כסף ולא הלוואתו תפילתי\ אך ישועת נדחי עמנו בקשתי\ וסדר עבודה לירושלים דרישתי\ לאלה מערכי ליבי אותו אדרוש\ כנשר על גוזליו כנפיו יפרוש\ וא-ל עליון ינחהו במעגלי צדק\ הושיעה ה' את משיחו פועל צדק\ השר אשר אנשיל אדום מגן - שלום לו!
שאל נא לימים ראשונים, מיום הושת תבל. הנהיה כדבר הגדול הזה - להיות בית רם ונישא הלוך וגדול בכל אפסי ארץ, וכולם משכימים לפתחו, לפניו ישתחוו נסיכי אדם וכל נכבדי ארץ, ויבקשו לפניו מזהב שבא, וימלא משאלותם?
למה עשה א-לקים ככה לאיש אחד, וה' יתברך שמו אהבו מאד? אין זה כי אם משורש ישי יפרה... ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות...
גאולת ישראל אשר אנחנו חוכים לה, אל יחשוב החושב כי פתאום ירד ה' יתברך משמים ארץ, לאמר לעמו צאו; או ישלח משיחו ברגע מן השטים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה ויעשה לה חומת אש וכו'.
לא כן קורא משכיל! ודאי כל יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים, אבל לא במנוסה נלך ולא בחפזון ביום אחד, כ"א מעט מעט תבוא הגאולה...
ראשית הגאולה תהיה על ידי סיבה טבעית מבני אדם, ועל ידי רצון המלכויות לקבץ מעט מני פזורי ישראל לאדמת קודש... והיה כאשר יהיו רבים מנדחי ישראל בארץ הקדושה ובירושלים, ויעלו קרבנם לריח נחוח לה' וירפאו את מזבח ה' ההרוס... אז ישוב וניחם המרחם עלינו, לבסס לנו אז גאולה שלמה ושמחת עולם.
ה. דרישת ציון (1862)
וכי תאמר: למה מימות החורבן עד עתה פועל ידינו יד כהה, ידינו אסורות, ועתה אתה אומר: התר פיסת ידך לפעולת בני אדם?... על זה אשיב אמרי לך: כי מעת החורבן עד היום הזה לא היה לנו שרי וחורי ארץ בישראל כמו בדור הזה... אך בדור נבון הזה, אשר ברוב העולם חופשה ניתן לנו, ויש בישראל שרים רבים ונכבדים מושלי ארץ, על כן בואו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ארצנו ונייסד "חברת ארץ נושבת"... ויחזיקו יד אחינו לעלות שמה ולישב שמה איש תחת גפנו ותחת תאנתו וזיתו. ולא לידי מתנת בשר ודם תהיה עינינו נשואות, אלא רק ל"מתוקה שנת העובד"... מראשית כל נשתדל לפעול אשר ארץ הקדושה פריה תתן, בעשות לה ארץ נושבת עבודת שדה וכרם, ואז נחכה לקיבוץ גלויות במהרה בימינו סלה.
ו. שם
למה אנשי איטליה ושארי מדינות ימסרו נפשם עבור ארץ אבותיהם? על אחת כמה וכמה ארץ כזאת – אשר כל יושבי תבל קדוש יאמרו עליה – ואנחנו נעמוד מרחוק כגבר אין אייל ולב אין?
ז. מכתב למערכת הלבנון 1872
זה כשלושים שנה אשר אני עוסק בישיבת ארה"ק והיה כמו נדר בלבי לעלות בעצמי אל הר הקודש להסתופף בחצרותיו, וכעת תתגעש ותרעש רוחי בקרבי אם לא עכשיו אימתי אשלם נדרי לד'?... ובשגם נקראתי מן האדון קארל נעטער ביפו שמבקש שאבוא אצלו להורות לו דרך ישכון אור לקיים מצות התלויות בארץ. הגם שכמה מן דרי קודש כתבו עלי שטנה, הנה הגאון הראשון לציון העיד טוב על לימוד הילדים, וגם זה נסיון שרוצה לשמוע בקול בקיום המצות... ועם כל זאת אין דעתי לקבוע אהלי בהחלט ביאפו, רק עיקר דירתי יהיה בלא נדר בירושלים לקבוע ישיבה עם תלמידים ולהשגיח על האמת והשלום...